הגדרת הנזיקין

מקומם של דיני הנזיקין במערכת המשפט

מטרות דיני הנזיקין

הפרת חובה חקוקה – סעיף 63

רשלנות – סעיפים 35 ו- 36

תקיפה – סעיף 23

הסגת גבול במקרקעין – סעיף 29

מטרדים – סעיפים 42 – 18

גרם הפרת חוזה – סעיף 62

חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים

חוק אחריות למוצרים פגומים

חוק איסור לשון הרע

חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה – 1965 כולל בתוכו הן את האספקטים האזרחיים של פרסום לשון הרע, והן את האספקטים הפליליים של נושא זה. לפני שנת 1965, היו הוראות החוק פזורות בפקודת הנזיקין מחד, ובפקודת החוק הפלילי מאידך. הסיבה לכך הייתה שהוראות שונות היו נכונות הן לעניין האיסור הפלילי והן לעניין האחריות הנזיקית, במיוחד הוראות החוק הנוגעות להגנות. בכל זאת ישנם מספר הבדלים בין העבירה הפלילית לעוולה הנזיקית: בעבירה הפלילית, יש צורך שהפרסום יגיע ליד שני אנשים או יותר זולת הנפגע (סעיף 6 לחוק) ואילו בעוולה הנזיקית, די בכך שהפרסום יגיע לידי אדם אחד זולת הנפגע (סעיף 7): בעבירה הפלילית על התביעה להוכיח, כי הפרסום נעשה בכוונה לפגוע בנפגע, ואילו בעוולה הנזיקית אין חשיבות למחשבה הפלילית של הפוגע. כאשר מתקיימים יסודות העבירה הפלילית, ניתן לתבוע הן במשפט אזרחי והן במשפט פלילי. סעיף 24 מוסיף על כך: "במשפט אזרחי בשל לשון הרע שנדון לאחר שמשפט פלילי נגד אותו אדם בשל אותה לשון הרע נסתיים, רשאי בית המשפט להסתמך על הממצאים העובדתיים, כולם או מקצתם, שנקבעו במשפט הפלילי על פי הראיות שנגבו בו, בלי לחזור על גבייתן". עד לחקיקת החוק, לא ניתן היה לפי דיני הראיות, להסתמך על פס"ד פלילי במסגרת הליך אזרחי. הסיבה העיקרית לכך היא השוני בין התובעים במשפט הפלילי (המדינה) ובמשפט האזרחי (הנפגע). אלא שבינתיים נתקבל תיקון לפקודת הראיות [נוסח חדש] וסעיף 42א (א) קובע: "הממצאים והמסקנות של פסקי דין חלוט במשפט פלילי ומרשיע את הנאשם, יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם…" יש הבדל בין סעיף 42א (א) לבין סעיף 24 לחוק, שכן כאשר מדובר בזיכוי, עדיין מאפשר חוק איסור לשון הרע, להסתמך על הממצאים העובדתיים שנקבעו במשפט הפלילי.

מהי לשון הרע?

מי יכול לתבוע?

ההגנות

סעיף 13 – פרסומים מותרים

גם כאשר מדובר בדברים שקריים, לא ניתן בכל מקרה לפתוח בהליך משפטי, שעה שמדובר בפרסום מן הפרסומים המנויים באחד מהסעיפים הקטנים של סעיף 13. סעיף זה מקנה חסינות מהותית לחברי כנסת מפני תביעה בגין דברים שאמרו בעת מילוי תפקידם. כמו כן תהיה זאת הגנה, אם מדובר בפרסום בישיבת ממשלה או על ידי הממשלה, מבקר המדינה, שופט או חבר בית דין וחבר ועדת חקירה, וכן דיווח על פרסומים אלו כל עוד לא הוצא צו איסור פרסום, או דיווח על דברים שנאמרו ואירעו בישיבה פומבית של ארגון בינלאומי שישראל חברה בו. כך גם מוגנים פרסומים שהמפרסם חייב לעשותם על פי דין או על פי הוראה של רשות מוסמכת, וכן העתק או תמצית נכונה והוגנת ממרשם המתנהל על פי חקוק. כמו כן מוגנים פרסומים נכונים והוגנים "של מה שפורסם קודם לכן בנסיבות האמורות בפסקאות (1) (3) (4) (7) (8) (9) או (10) ופרסום חוזר כאמור של מה שפורסם בישיבת הממשלה והממשלה התירה לפרסמו" (13 (11)). מסעיף 13 (11) עולה, כי רק כאשר הפרסום הראשון הוא מותר, ניתן לשוב ולפרסמו. אין זאת טענת הגנה, שעיתון מסוים ציטט פרסום שהופיע בעיתון אחר.