הגדרת הנזיקין

מקומם של דיני הנזיקין במערכת המשפט

מטרות דיני הנזיקין

הפרת חובה חקוקה – סעיף 63

רשלנות – סעיפים 35 ו- 36

תקיפה – סעיף 23

הסגת גבול במקרקעין – סעיף 29

מטרדים – סעיפים 42 – 18

גרם הפרת חוזה – סעיף 62

חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים

חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 נועד להסדיר את הפיצויים לנזקי גוף לאנשים שנפגעו בתאונות דרכים. על נזקי רכוש שנגרמו בתאונות דרכים, יכולים התובעים להיפרע באמצעות עוולת אחרות, כמו הרפת חובה חקוקה או רשלנות. המצב המשפט שלפני חקיקת החוק היה בעייתי ביותר. אדם שנפגע בתאונת דרכים היה צריך להוכיח את רשלנות הנהג שפגע בו, והתביעות היו נמשכות זמן ממושך. לעיתים קרובות, לא היה הנפגע יכול להתפרנס באותו זמן. כמו כן לא תמיד היו הנפגעים זוכים במשפט. התוצאה הייתה שנפגעים רבים העדיפו להתפרש על סכום פיצויים שלא תמיד כיסה את נזקם. כך נפלו לעתים הנפגעים בתאונות דרכים כנטל על החברה. החשיבות הגדולה של חוק הפיצויים הוא בקביעתו את האחריות בגין נזק גוף לנפגעי התאונות כאחריות מוחלטת, אחריות אבסולוטית שאינה קשורה באשם. (סעיף 2 (ג) לחוק הפיצויים: "האחריות היא מוחלטת ומלאה, ואין נפקא מינה אם היה או לא היה אשם מצד הנוהג ואם היה או לא היה אשם או אשם תורם של אחרים"). נוסף על שינוי חשוב זה, חולל החוק שינויים נוספים. הראשון שבהם הוא דרך חישוב הפיצויים, אשר אינו זהה לפיצויים שמקבלים ניזוקים לפי דיני הנזיקין הכלליים. שינוי שני הוא נתינת מעמד חוקי ל"קרנית" – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, שמפצה נפגעים במקרים מיוחדים, כמו למשל כאשר הנפגע אינו יכול לקבל פיצוי מחברת ביטוח, מאחר שהנהג הפוגע בו לא היה מבוטח. שינוי שלישי הוא הטלת חובה לבטח לא רק צדדים שלישיים מפני תאונות, אלא גם את עצמו.