עורכי דין ! עורך דין ! עו"ד

עורכי דין ! עורך דין ! עו"דעורכי דין ! עורך דין ! עו"דעורכי דין ! עורך דין ! עו"דעורכי דין ! עורך דין ! עו"דעורכי דין ! עורך דין ! עו"דעורכי דין ! עורך דין ! עו"ד
עורכי דין ! עורך דין ! עו"ד

תגיות לעמוד: עורך דין עורך דין דיני אינטרנט עורכי דין לשון הרע זכויות יוצרים פיצויי פיטורין עו"ד הוצאה לפועל תביעה ייצוגית gurl shi  תקשורת בית משפט גביית חובות פשיטת רגל

צור קשר

ייעוץ משפטי

הפוך לעמוד הבית

הוסף למועדפים

בתי המשפט

חוקים

מאמרים

אינדקס עורכי דין

פנייה במייל

שכר טירחה מינימלי

   

ִ

מאמרים

 

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים

ע"א  10399/08

בפני:  

כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין

 

כבוד השופט ח' מלצר

 

כבוד השופט י' דנציגר

המערערים:

1. ד"ר אנטה פרוטס

 

2. מכבי שירותי בריאות

                                          

 

נ   ג   ד

                                                                                                    


המשיבים:

1. אדוארד צ'ירגייב

 

2. יוסף צ'ירגייב

 

3. דניאל צ'ירגייב

                                          


ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 17.9.08 בת.א. 1098/04 שניתן על-ידי כבוד השופטת ר' רונן

                                          


תאריך הישיבה:

י"ח באדר ב התשע"א    

(24.3.11)

בשם המערערים:

עו"ד דורון איצקוביץ; עו"ד שרון הורוביץ-שיק

בשם המשיבים:

עו"ד אילן קנר; עו"ד אלעד אוהביה

 

פסק דין

המשנה לנשיאה א' ריבלין:

העובדות

1.        המערערים חויבו לפצות את המשיבים בגין נזקיה של בת משפחתם המנוחה, אשר נפטרה ממחלת הסרטן. בית המשפט המחוזי קבע כי המערערים – רופאה וקופת חולים – התרשלו באבחון מחלתה של המנוחה, אך לא מצא כי ניתן לקבוע קשר סיבתי בין ההתרשלות לבין התממשות התוצאה הקשה.

           בית המשפט ביקש להשוות עם זאת את סיכויי החלמתה של המנוחה, עת פנתה לראשונה לקבלת טיפול, אל סיכויי ההחלמה שלה במועד בו אותרה מחלתה. בפועל בחן בית המשפט המחוזי את הפער בין שיעור הסיכון של המנוחה למות קודם להתרשלות לבין שיעור הסיכון לאחריה. הסיכון שלה למות במועד הפניה הראשונה עמד, כך נפסק, על 70%, ואילו במועד בו התגלתה המחלה עמד כבר הסיכון על 95%; כיוון שכך, נפסק כי "הסיכון של המנוחה למות עלה בשיעור של 36%". הפיצוי נקבע בהתאם "להחמרת הסיכון של המנוחה למות", לאמור – בית המשפט פסק למשיבים 36% מכלל נזקיהם.

2.        המערערים מלינים כנגד קביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי והם מבקשים לקבוע כי סיכויי ההחלמה של המנוחה היו זעומים, אם בכלל, מלכתחילה. עם זאת, הם סבורים כי אפילו נלך לשיטתו של בית המשפט, הרי שיישום נכון של ההלכה מביא לתוצאה לפיה שיעור הפיצוי בו חבים המערערים עומד על 26% ולא על 36% כפי שקבע בית המשפט המחוזי.

           בהודעת הערעור ביקשו המערערים להשיג גם על הפיצוי שנפסק בגין ראשי נזק אחרים. לא מצאנו עילה להתערב בממצאים העובדתיים של בית המשפט המחוזי ובשומת הנזק כפי שהוערכה על ידו, בשים לב לסבירות הסכום הכולל של הפיצוי.

שיעור הנזק

3.        אשר לחישוב שיעור הפגיעה בסיכויי ההחלמה, מבקשים שני הצדדים להסתמך על אשר נפסק בעניין דומה בבית המשפט העליון בע"א 4975/05 לוי נ' ד"ר מור (לא פורסם, 20.3.2008) (להלן: הלכת לוי)).

           המערערים סבורים כי בהתאם להלכת לוי עלה הסיכון של המנוחה למות בשל ההתנהגות המזיקה ב-25% – כיוון שעמד קודם לכן על 70% והוא עלה, בעקבות ההתרשלות, ל-95%; שיעור הפיצוי, לשיטתם של המערערים, צריך לעמוד לפיכך על 25% מתוך 95% ("סך הסיכון כולו") ולא מתוך 70% (הסיכון ההתחלתי שאינו קשור בפעולת המזיק). לאמור, לשיטתם נוסחת החישוב צריכה להיות , ועל כן שיעור הפיצוי צריך לעמוד על 26% בלבד.

           המשיבים סבורים לעומתם כי בית המשפט המחוזי ביצע את חישוב הפיצויים כהלכה ובהתאם להלכה הפסוקה. לפי שיטתם, יש לפרש את הלכת לוי כמובילה לחישוב הבא: . זאת ועוד, אם נכפיל את הסיכון למות במועד ההתחלתי (70%) ב-1.36, כך הם טוענים, נגיע לשיעור הסיכון במועד האבחון (95%); אות היא לכך כי הסיכונים גדלו ב-36%.

           במילים אחרות, בעוד שהאחרונים מחשבים את שיעור ההחרפה במצבה של המנוחה ביחס לנקודת המוצא ההתחלתית (70%), משווים הראשונים את פער הסיכון ביחס ל"מצב הקיים" או נכון יותר: המצב שנוצר בעקבות ולאחר ההתנהגות המזיקה (95%). טרם שנצביע על שיטת החישוב הנכונה, ראוי שנעמוד בקצרה על מהותו של הפיצוי המוענק בשיטת המשפט בישראל בגין "ראש הנזק" של "אובדן סיכויי החלמה". קריאה נכונה של מהות הפיצוי ב"ראש נזק" זה תוביל אותנו לחישוב הראוי.

אובדן סיכויי החלמה או אחריות הסתברותית?

4.        ראשיתה של ההכרה בפיצוי בגין "אובדן סיכויי החלמה" בפרשת פאתח (ע"א 231/84 קופת חולים נ' פאתח, פ"ד מב(3) 312 (1988)). באותו עניין נקבע מפי השופט ש' לוין כי:

אובדן סיכויי החלמה, שנגרם עקב הרשלנות, יכול להיחשב, הוא עצמו, כנזק בר-פיצוי... אם הסיכון לפי טיבו יכול להיות נושא לנזק בר-תביעה, עדיין לא זנחנו את דיני הראיות, שכן את קביעת מידת הסיכון יש לקבוע לפי מבחן עודף ההסתברויות או לפי אומדן, כשהדבר רצוי או ניתן, שאז אין מתעוררת כלל השאלה, אם מאן דהוא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו אם לאו (עמ' 320; ההדגשות אינן במקור).

           "ראש הנזק" של "אובדן סיכויי החלמה", כפי שפותח בפרשת פאתח, בא להציע מענה לאותו ניזוק שהנתבע נהג כלפיו בחוסר זהירות, ונמצא גם כי לניזוק נגרם נזק, אלא שלא הוכח במאזן ההסתברויות הדרוש, מעבר ל-50%, כי אכן נתקיים קשר סיבתי בין התרשלות המזיק לבין הנזק שהוסב לניזוק; כך הדבר משום שנותרה פתוחה האפשרות שהנזק הוסב לניזוק בלא קשר להתרשלות הנתבע. הלכת פאתח הציעה כי בהיעדר הוכחה ברף הנדרש לקיום הקשר הסיבתי יבוא תחת הפיצוי המלא פיצוי חלקי, לפי שיעור ההסתברות שקיים קשר סיבתי בין ההתרשלות לבין הנזק, או בנוסח פסק הדין – לפי שיעור "אובדן סיכויי ההחלמה".
ההכרה בזכאות הזו נסמכה בפרשת פאתח על השיטה הנוהגת, שבמסגרתה מותנית האחריות בהתקיימותו של מאזן הסתברויות, לאמור בהוכחת הקשר הסיבתי בין ההתרשלות לבין הנזק בהסתברות של למעלה מ-50%. הלכת פאתח הציעה להכיר בראש נזק חדש ששיעורו כשיעור ההסתברות, אולם בפועל ננקטה שם שיטה של אחריות יחסית, לאמור, אחריות הסתברותית.

5.        בפרשת פאתח נפסקו פיצויים בגובה מכפלת שיעור הפגיעה בסיכויי ההחלמה בסכום הנזק הכולל, ושולם הסכום היחסי של הפיצוי מתוך הנזק הכולל; גובה הפיצוי נקבע לפי שיעור הפגיעה בסיכויי ההחלמה. כאמור, יש לראות בפיצוי זה משום דוגמה אחת של שיטת הפיצוי היחסי.

           יישומה של הלכת פאתח במשפט הישראלי נתייחדה לאותם מקרים בהם הנזק התממש: החולה מצא את מותו בשל המחלה או שנזקיה של המחלה התממשו באורח אחר. כך היה בפסק דינה של השופטת א' חיות בפרשת לוי הנ"ל וכזה היה המקרה בפסק דינו של השופט י' דנציגר בפרשת קסלר (ע"א 44/08 שירותי בריאות כללית נ' קסלר (לא פורסם, 19.5.2009)). בהיעדר פיצוי למקרה של החלמה, לאמור במקרים בהם לא נתממש הנזק, ממילא אין משמעות לבחינת הגריעה מסיכויי ההחלמה בהיעדר עילת תביעה; ואילו במקרים בהם נתממש הנזק השאלה הרלוונטית שוב איננה הגריעה מסיכויי ההחלמה, כי אם שאלת ההסתברות שהנזק נגרם כתוצאה מן ההתרשלות. חשוב לציין כי הבאת מצבו של התובע המסוים העומד בפני בית המשפט בחשבון הפיצוי עשויה, במקרים מסוימים, להביא לפיצוי מלא של התובע שאבדו סיכוייו להחלים. כזה היה המקרה שנדון למשל בע"א 8591/06 פלונית נ' מדאינווסט אינטרנשיונל (1985) בע"מ (לא פורסם, 9.2.2010, מפי השופט ח' מלצר).

           בפרשת עדן מלול (דנ"א 4693/05 בי"ח כרמל-חיפה נ' מלול (לא פורסם, 29.8.2010)) הבעתי דעתי כי בפועל הפיצוי בגין "אובדן סיכויי החלמה" אינו פיצוי בגין ראש נזק חדש, כי אם פיצוי יחסי שיש לו מקום אך באותם מקרים של הטיה חוזרת ונשנית בכל הקשור לאפשרות להטיל את האחריות על המזיק. סברתי כי אין זה ראש נזק חדש שהקשר הסיבתי בינו לבין ההתנהגות המזיקה הוכח על פי מאזן ההסתברויות הרגיל. לשיטתי, אין זה אלא מנגנון של הטלת אחריות יחסית "בתחפושת"; אלא שבסופו של יום הותר מנגנון הפיצוי המיוחד הזה על כנו בפרשת מלול וגם אחריה נותרה לניזוקים הזכאות לפיצוי בגין "אובדן סיכויי החלמה". בשל הבחירה הזאת נתייחס בחישובנו גם למינוח "אובדן סיכויי החלמה", אף שבפועל נעסוק בפיצוי הסתברותי.
הפיצוי

6.        כאמור, ההלכה עליה מבססים שני הצדדים את טיעוניהם לעניין דרך חישוב "אובדן סיכויי ההחלמה" היא זו שתוארה בפרשת לוי, אלא שיש להתייחס לסוגיה גם כפי שפורשה מאוחר יותר בפרשת קסלר. בעניין לוי מציינת השופטת א' חיות, כי ההסתמכות על הפער בסיכויי ההחלמה עלולה להוביל ל"תוצאה בלתי מדויקת", בייחוד מקום שידוע בעת עריכת החישוב כי החולה באותו מקרה לא החלימה. בית המשפט בחר, באותו מקרה, ובצדק, לבחון את סיכוני התמותה, תחת בחינת סיכויי ההחלמה. בית המשפט קבע שם את סיכוני התמותה לאחר ההתרשלות – בשיעור של 40% – וחילץ מתוכם את סיכוני התמותה שהוסבו על-ידי ההתרשלות – 20%. "ביודענו כי המנוחה השתייכה לאותם 40% שלא החלימו" – כך נפסק שם – "קיים סיכוי סטטיסטי של 50% ( ) שהמנוחה נפטרה בשל ההתרשלות".

7.        בשל הערכים הקונקרטיים שעמדו ביסוד החישוב שם, 20 ו-40, התוצאה אליה הגיע בית המשפט מתיישבת עם שתי דרכי חישוב אפשריות. על כן, נתקשה להצביע על דרך החישוב בה בחר בית המשפט באותה פרשה. על מנת להבהיר זאת, נכנה את הסיכון שקדם להתרשלות בסימן a ואת ערכי הסיכון שנצטברו בעקבות ההתרשלות בסימן b . על פי אותם ערכים קונקרטיים, ניתן להגיע לתוצאה אליה הגיע בית המשפט העליון בפרשת לוי הן בחישוב היחס הפשוט בין השניים: , והן בחישוב המתמטי היחסי: . אלא שהמשיבים היום אינם בוחרים למעשה באף אחת מן האפשרויות האלה והצעתם בתיק שבפנינו מצביעה על נוסחה שלישית, בה נקט כנראה בית המשפט המחוזי: . בערכי פרשת לוי נוסחה זו מובילה לחישוב: , ומכאן ברור ששימוש בה לא היה מוביל לתוצאה אליה הגיע בית המשפט בפרשת לוי.
8.        פרשת קסלר מכוונת אותנו אל דרך החישוב הנכונה. באותו מקרה היה נתון התובע, קודם לאירוע ההתרשלות, שהתבטא בהפסקת הטיפול בתרופת הקומדין, בסיכון של 10% ללקות באירוע מוחי (b ). טיפול יעיל בתרופת הקומדין יכול היה להוריד סיכון זה לכ-3% (a ). "יש לזכור" – כך פסק בית המשפט – "כי הסיכון לכך ש[התובע] ילקה באירוע המוחי אכן התרחש... כך ש[התובע] משתייך הלכה למעשה לאותם 10% שלוקים באירוע מוחי. מכאן, שעבור [התובע] עמד הסיכון... הלכה למעשה על 100%. משכך, ובהתאמה, הרי ש-3% של סיכון ללקות באירוע מוחי אגב נטילת הקומדין מהווים עבור [התובע] 30% סיכון ( ). נזקו של [התובע] בפועל, אם כך, הינו ההפרש שבין שני הנתונים האחרונים, דהיינו 70% הגברת סיכון" [ההדגשות אינן במקור]. דרך החישוב הזו מיושמת בנוסחה שכבר הוזכרה: . אכן, זו דרך החישוב הראויה. היא מביאה בחשבון את המציאות כהווייתה (פיסקה 22 בפסק דין קסלר).

           במילים אחרות, בהינתן העובדה שאחוזי הסיכון המצטברים לאחר התאונה (b ) הם בפועל, עבור החולה שנפטר – 100%, כפי שציין השופט דנציגר, הרי בערכים של המקרה שבפנינו יהיה הגיון החישוב כך:

           בהינתן ההתרשלות שיעור הסיכון של החולה עומד על 95%. מכיוון שידוע שהנזק התממש, הרי שהחולה מצוי עתה בתוך אותה קבוצת 95%. קודם להתרשלות רק לגבי 70% מן המקרים היה מתממש הנזק, ולגבי 30% הנותרים לא היה מתממש. השאלה היא על כן אם החולה היה קודם להתרשלות בתוך קבוצת ה-30% או בתוך קבוצת ה-70%. התשובה היא הסתברותית: לאחר ההתרשלות, על פי אותם נתונים, יתממש הנזק לגבי 70% מתוך קבוצת ה-95% בכל מקרה, ואילו לגבי הנותרים – 25% – התממשות הנזק היא תוצאה של הרשלנות; 25% מתוך 95%, לאמור 26%. ניתוח זהה ובהיר של דרך החישוב הזו מופיע במאמרו של אריאל פורת "אחריות הסתברותית לאחר פסק הדין מלול" (צפוי להתפרסם בספר שלמה לוין, המכון למחקרי חקיקה ומשפט השוואתי ע"ש הרי ומיכאל סאקר).

9.        מכיוון שהלכת פאתח מיושמת אך ורק במקרים בהם התממש הנזק, הרי כל שהיא מבקשת לבחון הוא הסתברות מותנית: מהי ההסתברות שהחולה ימות בהינתן הרשלנות, ומהי לעומת זאת ההסתברות של מוות בהיעדר רשלנות? במילים אחרות: הלכת פאתח מציעה לנו פיצוי לפי הסתברות. לאחר הדיון הנוסף בפרשת מלול, זהו המקרה היחיד של פיצוי לפי הסתברות המשוחרר מסייגי "ההטיה הנשנית". שאלת ההצדקה שבהענקת פיצוי לפי הסתברות במקרה של רשלנות רפואית, בשונה מכל מקרי ההתרשלות האחרים – נותרה פתוחה. אך כיוון שמאז הלכת פאתח נוקטים בתי המשפט בביטוי "סיכויי החלמה" תחת הביטוי "הסתברויות הסיכון" נבצע את החישוב בשתי דרכים שהן כמובן שוות ערך.

10.      כאמור, הן בפרשת לוי והן בפרשת קסלר בחר בית המשפט לבחון את שיעור השינוי בשיעורי הסיכון להתממשות הנזק תחת בחינת הגריעה בשיעור סיכויי ההחלמה שנגרמה בעקבות מעשה ההתרשלות. בית המשפט בפרשת לוי ציין במפורש כי הוא בוחן את הפער בין סיכוני התמותה (התממשות הנזק) קודם להתרשלות לבין סיכוני התמותה בעקבותיה וכך עשה גם בית המשפט בפרשת קסלר. בחירה זו היא נכונה בשל כך שרק במקרים שבהם התממש הנזק יש פיצוי גם לפי הלכת פאתח. אלא שכאמור בהיצמדנו למושג "סיכויי ההחלמה" נציב את הגורמים הצריכים בחינה במשוואות המתאימות בשתי דרכים: זו הנוקטת לשון גריעה מסיכויי ההחלמה וזו הנוקטת לשון הבוחנת את סיכוני התממשות הנזק. הפער היחסי הוא כמובן זהה.

11.      נבחן תחילה את השינוי בסיכוני התממשות הנזק בעקבות ההתרשלות.

           בענייננו הסיכון להתממשות הנזק קודם להתרשלות (האבחון המאוחר) עמד על 70%. במועד בו התגלתה המחלה עמד הסיכון על 95%. הפער עומד איפוא על 25%=95%-70%. נכון, כדברי המשיבים, כי ההחמרה לעומת המצב המקורי היא מכפלה של 1.36, אלא שבקביעה זו אין כמובן די. השוואת הפערים בסיכון ביחס למצב הסיכון הסופי תביא אותנו למסקנה כי 26% מן הסיכון במועד בו התגלתה המחלה מקורו בהתרשלות שבגילוי, וזאת על פי הנוסחה הבאה:  (כאשר: b = שיעור הסיכון הכולל לאחר ההתרשלות; a = שיעור הסיכון קודם למעשה ההתרשלות). מתוך קבוצת 95 המקרים שלגביהם נתממש הנזק לאחר ההתרשלות, 70 מהם היו ניזוקים בכל מקרה ואילו לגבי הנותרים, 25 מכלל ה-95, לאמור בהסתברות של 26%, הנזק הוא תוצאה של ההתרשלות.

           נוסחה זו מקבילה במובנים מסוימים לנוסחה בה עשינו כבר שימוש לעניין השוואת היחס בין הנכות שנגרמה בתאונה לבין כלל הנכויות מהן סובל הנפגע לאחר התאונה, כאשר b מסמן את כלל הנכות ו-a את הנכות שקדמה לתאונה (שאינה קשורה לתאונה): . הנוסחה שימשה אותנו לקביעת שיעור ניכויי תגמולי המוסד לביטוח לאומי מתביעת הניזוק, וכן בקביעת שיעור החזרה של המוסד לביטוח לאומי אל המזיק (רע"א 1459/10 המוסד לביטוח לאומי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 27.3.2010)).

12.      לתוצאה זהה נגיע כמובן גם אם נעשה שימוש במינוח הבוחן את הפער בסיכויי ההחלמה, בדרך של הצבת הגורמים הרלבנטיים בנוסחה הנכונה:

           "סיכויי ההחלמה" קודם להתרשלות עמדו במקרה שלפנינו על 30% (100%-70%). סיכויי ההחלמה לאחר ההתרשלות עמדו על 5% (100%-95%). הגריעה היחסית מסיכויי ההחלמה תחושב לפי הנוסחה:  (כאשר: d = סיכויי ההחלמה לאחר ההתרשלות; c = סיכויי ההחלמה המקוריים). במקרה שלנו, גם נוסחה זו מובילה לתוצאה של 26% – .

           למעשה, מכיוון ש- (c = 1 – a ) ו- (d = 1 – b ), הרי שנוסחה זו זהה לנוסחה העושה שימוש בסיכוני התמותה. זהות מתמטית זו, מבטאת כמובן גם זהות רעיונית. ודוק: הרציונאל העומד מאחורי הנוסחה העושה שימוש בסיכוני התמותה הוא לחשב את היחס שבין ההחרפה בסיכוני התמותה בעקבות ההתרשלות (בדמות הפער שבין המצב לפני ההתרשלות והמצב אחרי ההתרשלות) לבין סך סיכוני התמותה היום (לאחר ההתרשלות). בהתאם, הרציונאל העומד מאחורי הנוסחה העושה שימוש בסיכויי ההחלמה הוא לחשב את היחס שבין "אובדן סיכויי ההחלמה" בעקבות ההתרשלות (גם כאן בדמות הפער שבין המצב לפני ההתרשלות והמצב אחרי ההתרשלות) לבין סך "אובדן סיכויי ההחלמה" היום (לאחר ההתרשלות). "אובדן סיכויי ההחלמה" הכולל היום מחושב על ידי חיסור סיכויי ההחלמה הנוכחיים משיעור של 100%, שהוא שיעור הבריאות ("ההחלמה") של אדם בריא, וזאת כשם ש-0% הוא סיכון התמותה של אדם בריא. על כן, "אובדן סיכויי ההחלמה" הכולל הוא 100% – d , ובדומה סך סיכוני התמותה b הוא למעשה b – 0% . בפועל אנו בוחנים, כאמור, את ההסתברות שהתוצאה המזיקה נגרמה בהינתן ההתרשלות לעומת ההסתברות שהיא אירעה בהינתן היעדר התרשלות.

13.      לסיכום, החישוב המתמטי הראוי מציב את הערכים הרלבנטיים בנוסחה  או בנוסחה . שתי הנוסחאות מביאות בענייננו לתוצאה של 26%:  או .

           התוצאה אליה מכוונים המשיבים, בפרשנות המוצעת על ידם להלכת לוי היא פועל יוצא של הנוסחה: . נוסחה זו אינה מתיישבת עם הלכת לוי, ומכל מקום אין זו דרך החישוב הנכונה. הדרך להמחיש את השגוי בנוסחה הוא בהשוואת מצבי קיצון: אם למשל נציב ב-b את הערך 0.95 וב-a את הערך 0.1, תביא אותנו הנוסחה  לתוצאה הבאה:   מספר הגדול מ-1, מה שאינו אפשרי בעניין שבו אנו דנים, שכן אין הסתברות הגדולה מ- 100%.

           אשר על כן, אנו מקבלים את הערעור במובן זה שאנו קובעים כי שיעור הפיצויים יהא 26% מכלל הנזקים כפי שנקבעו בבית המשפט המחוזי.

           בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

 

 

המשנה-לנשיאה

 

השופט י' דנציגר:

          אני מסכים.

 

 

ש ו פ ט

 

השופט ח' מלצר:

          אני מצטרף בהסכמה לפסק דינו של חברי המשנה לנשיאה, השופט א' ריבלין. הסוגיה המרכזית שעמדה ביסוד הערעור הובהרה עתה מזוויותיה ונוסחאותיה השונות, ודומה שמכאן ואילך לא תהיה עוד בבחינת תורה ליודעי ח"ן בלבד.

 

 

 

ש ו פ ט

           הוחלט כאמור בפסק דינו של המשנה לנשיאה א' ריבלין.        

           ניתן היום, כ"ט באדר ב' התשע"א (4.4.2011).

 

המשנה-לנשיאה

ש ו פ ט

ש ו פ ט

 

 

 

 

כתבה קשורה בתביעה ייצוגית : כלכליסט

  כתבה קשורה בתביעה ייצוגית : ynet  

  צור קשר לבחינת סיכויים והגשת תביעה ייצוגית

 

מאמרי משפט:

תמצית פסק הדין ברשות ערעור פלילי 

משלוח דואר זבל והטרדה באמצעות המייל

חוק התקשורת לטובת הציבור

הפייסבוק כפלטפורמה להפצת ספאם

דיני אינטרנט

חוק הספאם

תקנון אתרי האינטרנט בישראל

אחריות אתר אינטרנט לפגיעה בפרטיות גולשים

גולש אנונימי יקר ראה הוזהרת!

לא על החופש לבדו

חוק הספאם חוק דואר זבל

חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006

 

  כתבות נוספות:

  תביעה ייצוגית נגד סלקום

  ynet -  איך מגישים תביעה ייצוגית

  nrg - תביעות ייצוגיות

 

 

דף הבית | קישורים | קריירה | מפת האתר |צור קשר | עורך דין | לשון הרע I זכויות יוצרים I הוצאה לפועל I אינטרנט I פלילי I רישוי עסקים I משפחה I גירושין I נדל"ן I מקרקעין I חוזים I נזיקין I נוטריון I פשיטת רגל I תאונות דרכים I עבודה  I פיצויים I פיטורין I צוואה I תביעה ייצוגית I בג"ץ I רשלנות I גביית חובות I הוצל"פ I הסכם ממון I עורכי דין I פורטל משפטיI  תקשורת I  קבלה I דיני רשת | דף הבית | טפסים | הוצאה  | קישוריםI מאמרים | קריירה  | Home | About us | Services | Hebrew | Links | Contact Us | English | עו"ד | עורכי דין |צור קשר |עורך דין

Copyright © 2004 NOAM KURIS Law Offices and Mediation. All rights reserved.