השופטת ע' ארבל:

 

1.        המערער והמשיבים היו שותפים בשותפות עורכי הדין רפאל, רבינוביץ', מהולל ושות' (להלן: השותפות). השותפות התקיימה החל משנת 1993 במשך שמונה שנים, כאשר חלק משותפיה התחלף מעת לעת. ביום 23.6.00 התקבלה החלטה על פירוק השותפות ביום 30.6.00 ולמינוי רואה חשבון לצורך זה. בעקבות פירוק השותפות הקימו המשיבים שותפות חדשה בשם רבינוביץ', מהולל, ענבי ושות' (להלן: השותפות החדשה). לאחר זמן קצר חדלה השותפות החדשה לפעול כאשר כל שותפיה הצטרפו למשרד ש. פרידמן ושות'. המערער הקים אף הוא שותפות חדשה שבינתיים פורקה.

 

2.        בעקבות פירוק השותפות פנה המערער לבית המשפט בבקשה למנות כונס נכסים ומנהל עסקים לשותפות. ביום 25.2.01 החליט בית המשפט המחוזי על מינוי כונס נכסים, שלאחר שביקש להשתחרר מתפקידו מונה במקומו עו"ד ורו"ח ישראל ברון (להלן: הכונס). המערער הגיש תביעה לכונס לקבל את חלקו במוניטין השותפות. ביום 5.6.01 קבע הכונס כי יש לחלק את תיקי השותפות בין השותפים בהתאם לחלקו של כל שותף בשותפות, ואם לא ייעשה כן יחוייבו לשלם תשלומי איזון. עוד קבע הכונס כי קיימים שני סוגי מוניטין- האחד הינו פוטנציאל הנשען על צפיה להרחבת חוג הלקוחות בעתיד, בו לא הכיר הכונס במקרה זה; והשני, פוטנציאל הנשען על חוג הלקוחות העכשווי של השותפות. לגבי הסוג השני קבע הכונס כי שוויו יקבע לאחר קבלת חוות דעת מומחה בעניין.

 

3.        על החלטת הכונס הגישו הצדדים ערעורים לבית המשפט המחוזי בתל-אביב. בית המשפט מפי כב' השופט ד"ר ג' קלינג, קבע כי למשרד עורכי דין יכול שיהיה מוניטין המורכב, בין היתר, מצוות עורכי הדין שעומד לרשות הלקוחות, משמו של המשרד שיצא שמעו בציבור, ממיקומו של המשרד, ולעיתים מהימצאותם של מסמכים שנותרו מטיפול קודם בעניינו של לקוח מסוים. במקרה זה ניתן ללמוד מהסכם השותפות כי גם השותפים הניחו כי לשותפות קיים מוניטין שאת שוויו יש להעריך. עוד נקבע כי שגה הכונס בחלקו את המוניטין לשני סוגים. המוניטין מבטא את כוח המשיכה של השותפות לעתיד. תיקי הלקוחות העכשוויים הינם חלק מנכסי השותפות שעל הכונס היה לכנסם ואינם חלק מהמוניטין. כן סבר בית המשפט כי אין מקום לקביעתו של הכונס כי עם פירוקה איבדה הפירמה את כוחה למשוך לקוחות חדשים. מאחר שכוח המשיכה המצרפי של השותפות יכול לעלות על סיכום כוח המשיכה של יחיד השותפים, יתכן שיתקיים מוניטין גם לאחר הפירוק. לפיכך החליט בית המשפט על החזרת העניין לכונס על מנת שיחליט בעניין שווי המוניטין כולו, ואף יתייחס לטענה לפיה נטלו עימם המשיבים את מוניטין השותפות בשלמותו.

 

4.        על החלטת השופט קלינג הגישו הצדדים בקשות רשות ערעור לבית משפט זה. ביום 14.1.04 נקבע כי מאחר שמדובר בהחלטת ביניים ראוי לסיים תחילה את ההליך כולו, ורק אז, אם יהיה צורך בכך, יוכלו הצדדים לחזור בערעור על-פי זכות לבית משפט זה. כן ציין בית משפט זה כי טענותיהם של הצדדים על החלטת השופט קלינג יעמדו להם בעתיד.

 

5.        בעקבות החלטת בית המשפט המחוזי שב ונתן הכונס החלטה בעניין המוניטין ביום 27.5.04. בהתאם להחלטתו שווי המוניטין של השותפות ליום 1.7.00 עומד על הסך של 14,178,000 ₪. המערער לא נטל עמו בעת פרישתו מהשותפות חלק מהמוניטין, ולפיכך על המשיבים לשלם לו 30.1% מהשווי הכולל, דהיינו 4,267,000 ₪. הכונס הגיש בקשה לבית המשפט המחוזי לחייב את המשיבים בתשלום הסכום שנקבע על ידו, והצדדים הגישו תגובותיהם לבקשה זו.

 

6.        בית המשפט, מפי כב' השופטת ר' משל, העלה שלוש שאלות בסוגייה: האם לשותפות מוניטין נפרד מן המוניטין האישי של מי משותפיה; האם בעת הפירוק נותר מוניטין לשותפות; והאם לקחו המשיבים את כל המוניטין עימם. על שלוש השאלות השיב בית המשפט בשלילה.

 

7.        בית המשפט קבע כי הכונס והמערער לא הרימו את הנטל הנדרש להוכחת טענתם כי לשותפות ככזו היה מוניטין משל עצמה, מעבר למוניטין האישי של יחידיה. נקבע כי לא הובאה כל ראיה רלוונטית להוכחת טענה זו. כך למשל, לא הובאה כל עדות של לקוחות כי הגיעו למשרד לקבל שירותים מהשותפות עצמה, או הוכחה לכך שבעת פרישת שותפים נותרו לקוחותיהם לקוחות השותפות. למעלה מן הנדרש קבע בית המשפט כי גם אם היה לשותפות מוניטין הנפרד משל שותפיה, הרי שלאחר פירוקה לא נותר לה מוניטין כזה. נקבע כי נדירים יהיו המקרים בהם ייוותר מוניטין לשותפות של עורכי דין לאחר פירוקה, כגון במקרים בהם מדובר בשותפות ותיקה מאוד אשר שמה הולך לפניה, ללא קשר לזהות שותפיה המשתנים מעת לעת. עוד למעלה מן הנדרש התייחס בית המשפט לשאלה האם, בהנחה שלשותפות היה מוניטין משל עצמה אשר נותר עם פירוקה, נטלו המשיבים את מלוא מוניטין השותפות עימם. בית המשפט קבע כי מסקנת הכונס, אשר סבר שהתשובה לשאלה זו הינה בחיוב, לא התבססה כלל ועיקר על תשתית ראייתית. מן הנתונים שהובאו לא ניתן ללמוד מי מהלקוחות שייך לשותפים באופן אישי ומי שייך לשותפות עצמה. בית המשפט דחה אף את קביעת הכונס לפיה כל הגורמים המרכיבים מוניטין של משרד עורכי דין נמצאו בסמוך לאחר פירוק השותפות בידי המשיבים.

 

           מסקנת בית המשפט היתה שהמערער אינו זכאי לתשלום כלשהו בגין מוניטין.

 

8.        טענתו המרכזית של המערער בפנינו הינה כי היה על בית המשפט לדון רק בשאלת שווי המוניטין ומי נטל אותו בעת הפירוק, ולא בעצם קיומו של מוניטין, שכן סוגיה אחרונה זו הוכרעה כבר על-ידי השופט קלינג. ערעור על החלטתו של השופט קלינג היה יכול להידון רק בפני בית המשפט העליון. לפיכך, טוען המערער, נמנעה ממנו ההזדמנות להביא ראיותיו ולטעון טענותיו בעניין זה.

 

           מנגד טוענים המשיבים כי בין הצדדים הושג הסכם דיוני שקיבל תוקף של החלטה ביום 6.4.05, ולפיו יביאו הצדדים את כל טענותיהם וראיותיהם בשאלת המוניטין. משכך סבורים המשיבים כי הדיון בכל השאלות נפתח מחדש ואין המערער רשאי לתקוף הסכם דיוני זה.

 

9.        לאחר ששמענו את טענות הצדדים ועיינו בחומר שהוגש לנו הגענו למסקנה כי אין מנוס מביטול החלטת בית המשפט קמא מיום 19.6.07 והשבת העניין בפניו. אכן, החלטתו של כב' השופט קלינג מיום 27.3.03 קבעה באופן עקרוני כי לשותפות דנן היה מוניטין וכי מוניטין זה נותר לה גם לאחר פירוקה. לפיכך החזיר השופט קלינג את העניין לבחינתו של הכונס בשתי נקודות בלבד: הערכת שווי המוניטין וקביעה האם המערער נטל עימו חלק כלשהו במוניטין של השותפות לאחר פירוקה. הכונס אכן נצמד להוראות שקיבל מבית המשפט וקבע את קביעותיו בשתי נקודות אלו. על החלטת הכונס הגישו הצדדים בקשות שונות לבית המשפט המחוזי. בשלב זה היה על בית המשפט המחוזי לדון בהשגותיהם של הצדדים רק בשתי נקודות אלו – הדרך בה העריך הכונס את שווי המוניטין; וקביעתו בשאלה האם נטל המערער חלק ממוניטי השותפות לאחר פירוקה. משנדרש בית המשפט המחוזי לסוגיות נוספות, שהוכרעו זה מכבר בהחלטתו של השופט קלינג, לא ראינו מנוס מביטול החלטתו בעניין.

10.      אין בידינו לקבל את טענת המשיבים בנוגע להסכם הדיוני בין הצדדים שהושג ביום 6.4.05. כפי שציין בית המשפט קמא עצמו בהחלטתו הסכם זה הושג על רקע המחלוקת בין הצדדים האם מוסמך הכונס להכריע בשאלת שווי המוניטין ואופן ההכרעה בה. דהיינו, ההסכם הדיוני לא נגע כלל לשאלות שנידונו בהחלטת השופט קלינג, שהן, כאמור, האם היו לשותפות מוניטין משל עצמה והאם הם עמדו לה גם לאחר פירוקה. על כך גם ניתן ללמוד מתגובתו של המערער שהוגשה בעקבות הסכם דיוני זה, ואשר מתייחסת באופן ממוקד לסוגיות הנוגעות לשווי המוניטין של השותפות וסוגיות הנלוות לה. מכאן כי לא ניתן לומר שלמערער ניתנה הזדמנות להעלות טענותיו בסוגיות אלו מחדש בפני בית המשפט קמא.

 

11.      המסקנה, כאמור, מן הדברים האמורים כי אין מנוס מהשבת הדיון לבית המשפט המחוזי אשר ידון בשתי השאלות שדן בהן הכונס: מהו שווי המוניטין של השותפות וכיצד יש להעריכו; והאם נטל עימו המערער חלק מהמוניטין לאחר שפורקה השותפות. בית המשפט יוכל ליתן את החלטתו על בסיס החומר שהיה בפניו, ולא יידרש לגביית ראיות חדשות, אלא אם כן יסכימו הצדדים אחרת, או שבית המשפט על-פי שיקול דעתו יורה אחרת. לאחר מתן החלטתו של בית המשפט המחוזי, יוכלו הצדדים, אם יהיה צורך בכך, להעלות את השגותיהם על כל הנושאים שנידונו בפני בית משפט זה, הן בנוגע להחלטתו של השופט קלינג והן בנוגע להחלטה החדשה שתתקבל. מאחר שעניין זה מתנהל בערכאות מזה זמן רב (כעשר שנים) אנו מורים כי הנושא יתברר וההחלטה שתתקבל בעניין תינתן לא יאוחר מ-120 יום מיום מתן החלטה זו. 

 

           הערעור אם כן מתקבל במובן זה שהחלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 19.6.07 בטלה והעניין מוחזר להכרעתו בשנית. המשיבים 1-4 ישאו כל אחד בשכר טרחת עורך דינו של המערער בסך של 10,000 ₪ ובהוצאות משפט. 

 

                                                                                                        ש ו פ ט ת

 

המשנה לנשיאה א' ריבלין:

 

           אני מסכים.

 

                                                                                                 המשנה לנשיאה

 

 

השופטת א' רובינשטיין:

 

           אני מסכים.

 

                                                                                                          ש ו פ ט

 

           הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת ע' ארבל.

 

           ניתנה היום, ט' באלול תש"ע (19.8.10).