המשך פסק דין  

16.      יכולתי להפליג ולהמשיך עוד ועוד בסתירות שנתגלעו בעדויות התובע ואשתו. סבורני, כי די באמור לעיל כדי להניעני שלא לקבל את גרסתו של התובע. לטעמי, מוטב היה אלמלא הביא התובע את שלל גרסאותיו בפני בית המשפט, תוך שהוא כושל בלשונו פעם אחר פעם, באופן אשר יניעני שלא לקבל את גרסתו כנכונה.

            מעטים המקרים בהם נאלצתי לכתוב דברים כה קשים ביחס לעדותו של עד בבית המשפט ולרושם הקשה אשר הותירה עדות זו.

            נוכח כל האמור, אין לי אלא לקבוע כי לא מצאתי מקום לבסס כל גרסה על סמך עדותו של התובע.

ד.         דיון – העסקה שבין בעלי הדין

17.       משקרסה גרסתו של התובע, וכאשר הסתבר כי אכן התובע מסר את הצילומים לנתבע בלב שלם ובנפש חפצה, הרי גם אם לא היתה גרסת הנתבע לנגד עיני, היה עלי לשאול עצמי לצורך מה התייצב התובע במסעדתו של הנתבע, צילם בה צילומים והעבירם לידי הנתבע. אין ספק כי התשובה ההגיונית והסבירה היחידה, אשר בצידה אף טעם מסחרי, הינה תשובתו של הנתבע, כי אכן הזמין מן התובע  צילומים כאמור לצורך עשיית שימוש בהם לפרסום מסעדתו. למעשה, גם מבין השיטין של עדותו של התובע, עולה טעם עסקי זה. עובדה היא כי העביר צילומים למערכת המקומון לשם פרסומם ואף הודה כי הצילומים נועדו אף לשימוש פנימי במסעדה.

המשך פסק הדין  I  חזור לעמוד האחרון בו ביקרת בפסק הדין I חזור לתחילת פסק דין