פסקי דין

אבי בוכרע נ. מדינת ישראל

השופטת מ' נאור:

           המערער הורשע על פי הודאתו בבית המשפט המחוזי מרכז (כב' סגן הנשיא ז' כספי) בעבירה של הצתה. נגזרו עליו 22 חודשי מאסר בפועל, שנת מאסר על תנאי ופיצוי של 5000 ש"ח לטובת המתלונן. עונשו של המערער עוכב על ידי בית משפט זה (השופט י' דנציגר) עד להכרעה בערעורו. הערעור הוא על גזר הדין.

השתלשלות ההליכים בעניינו של המערער

1.        נגד המערער הוגש כתב אישום בו נטען כי ביום 30.11.2008 בשעה 23:00, או בסמוך לכך, הגיע המערער אל חנות מכולת בנתניה הנמצאת בבעלותו של המתלונן. על פי כתב האישום, לאחר שהמערער מילא שני בקבוקים בחומר דליק ושפך את תחולתם אל תוך המכולת, הוא הצית פיסת נייר והשליך אף אותה לתוך החנות. כתוצאה ממעשים אלה הוצתה אש ונגרם נזק רב לרכוש. כמו כן, נגרמו כוויות לכלבתו של המתלונן אשר שהתה במקום. בשל מעשים אלו הועמד המערער לדין בגין הצתה, עבירה לפי סעיף 448(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין).

2.        המערער הודה בעובדות כתב האישום וביום 24.6.2009 הרשיע אותו בית המשפט המחוזי בהצתה. בית המשפט הורה לשירות המבחן להגיש תסקיר בעניינו של המערער.

3.        בתסקיר שהוגש לבית המשפט המחוזי ציין שירות המבחן כי המערער הוא אדם קשה יום, המשקיע מאמצים רבים בפרנסת משפחתו. עוד עולה מתסקיר המבחן כי המערער הינו מסור מאוד למשפחתו וכי זו הסתבכותו הראשונה בפלילים. לפי שירות המבחן, המערער מתקשה להשתלב במסגרות ולקבל סמכות וגבולות, והוא בעל נטייה לצבור כעסים ומתחים. שירות המבחן סבר כי מעורבותו של המערער בעבירה לעיל היא תסמין קיצוני וחריג אשר נבע מהקשיים הרגשיים שלו, כאשר לרוב המערער מצליח לשמור על איפוק בהתנהגותו. שירות המבחן ציין גם כי נראה שתקופת שהותו של המערער במעצר – כמו גם ההליך המשפטי המתנהל בעניינו – היו גורמים מזעזעים, מרסנים ומציבי גבולות עבורו. לפי שירות המבחן, במהלך תקופת המעצר וההליך המשפטי ערך המערער חשבון נפש, הבין את החומרה שבמעשיו, הנזק שגרם למתלונן ואת המחיר אותו הוא עלול לשלם ברמה האישית והמשפחתית. עם זאת, שירות המבחן קבע כי המערער זקוק להמשך התערבות טיפולית. לבסוף ציין שירות המבחן כי כתוצאה מחומרת העבירה הוא סבור כי יש צורך בענישה מוחשית ומשמעותית של המערער, זאת תוך שילובו של המערער בהליך שיקומי. לפיכך, המליץ שירות המבחן כי בית המשפט יטיל על המערער עונש של מאסר אשר ירוצה בדרך של עבודות שירות ויעמיד את המערער למבחן למשך שנה.

גזר הדין של בית המשפט המחוזי

4.        ביום 18.10.2009 ניתן גזר הדין בעניינו של המערער. בגזר הדין ציין בית המשפט המחוזי כי עבירת ההצתה היא מהחמורות שבעבירות הקבועות בספר החוקים – עבירה שתחילתה ידועה אך סופה לוט בערפל. עוד ציין בית המשפט כי על מנת להרתיע מביצוע עבירות הצתה, קבע המחוקק ענישה של מאסר בפועל ממושך בצד עבירת ההצתה, בכל חלופותיה. בהסתמך על ע"פ 3210/06 עמארה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 18.3.2007) (להלן: פרשת עמארה), קבע בית המשפט כי הכלל בכל הנוגע לענישה בגין עבירות הצתה הוא שיש להטיל עונש לריצוי מאחורי סורג ובריח, כאשר תקופת המאסר תשתנה לפי נסיבות המקרה. עם זאת, בית המשפט ציין כי ייתכנו מקרים חריגים בהם לא יוטלו עונשי מאסר בפועל. בית המשפט קבע כי המערער שלח אש במכולת וכתוצאה גרם נזקים רבים לרכוש והביא לפגיעה בבעל חיים. יתרה מכך, הימצאותה של המכולת בשטח עירוני יכולה הייתה להביא להתפשטות האש לאזורים אחרים ולפגיעה בחיי אדם, גם אם למערער לא הייתה כוונה כזו. מאידך גיסא, ציין בית המשפט כי יש להתחשב גם בנסיבותיו האישיות של המערער, לרבות היעדר עבר פלילי והודאתו בעובדות כתב האישום. בית המשפט קבע כי אין המדובר במקרה שמצדיק הימנעות מהטלת עונש מאסר בפועל. הנסיבות האישיות והשיקולים הטיפוליים בעניינו של המערער באו לביטוי, לפי בית המשפט, בכך שעונשו נקצב ל-22 חודשי מאסר בפועל (בניכוי תקופת מעצרו של המערער בלבד). כפי שצוין לעיל, בנוסף לעונש המאסר בפועל, הטיל בית המשפט המחוזי על המערער גם שנת מאסר על תנאי – כאשר התנאי הוא שהמערער לא יעבור במהלך שלוש שנים עבירה בגינה הורשע, עבירת רכוש מסוג פשע או עבירה מסוג פשע שיש בה יסוד של אלימות, וכן פיצוי של 5,000 ש"ח לטובת המתלונן.

ההליכים בפני בית משפט זה

5.        עם הערעור שהוגש לבית משפט זה, הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין של בית המשפט המחוזי. בית משפט זה קיבל את בקשת המערער לעיכוב ביצוע עונשו וקבע כי "בהתחשב בהמלצות המובהקות של שירות המבחן שלא לשלוח את [המערער – מ.נ.] לריצוי עונש מאחורי סורג ובריח ובהתחשב באפשרות שערכאת הערעור תבחר לאמצן, מבלי להביע עמדה כלשהי בנושא, הרי שבאיזון הכולל יש טעם לעכב את ביצוע העונש" (פסקה 13 להחלטה).

6.        ביום 1.2.2010 הגיש שירות המבחן תסקיר משלים בעניינו של המערער. בתסקיר זה ציין שירות המבחן כי המערער מועסק מזה כמה חודשים כראש צוות בחברה לעבודות גינון. חוות הדעת של מעסיקו הינה כי המערער הינו עובד חרוץ, רציני, אחראי ובעל התנהגות טובה ומחויבות לעבודתו. בשיחות עם שירות המבחן, המערער הביע חרטה על מעשיו וכן מודעות גבוהה יותר מבעבר לדרך השגויה והאלימה בה פעל, הנזק למתלונן וההשלכות החמורות של מעשיו על חייו ומשפחתו. המערער גם ציין בפני שירות המבחן כי הוא משלם למתלונן את הפיצויים שהטיל עליו בית המשפט המחוזי. בנוסף, המערער ציין בפני שירות המבחן כי הוא משתתף בשיעורי תורה וגמרא מדי ערב. התרשמות שירות המבחן הייתה כי השתתפותו במסגרת זו מסייעת למערער להעלות את המודעות העצמית שלו לגבי מצבי עימות. שירות המבחן סבר כי חלה התמתנות באופן התנהלותו של המערער. יכולתו להתמודד עם קשיים באופן בונה התחזקה. שירות המבחן ראה חשיבות להמשיך ולסייע למערער לרכוש כלים להתמודדות עם מצבי תסכול בעתיד. על כן, ולנוכח העובדה כי המערער הצליח לאורך כל השנים להימנע מהסתבכויות פליליות, המליץ שירות המבחן לשקול ענישה שיקומית – המרת המאסר בפועל במאסר בעבודות שירות, לצד הטלת צו מבחן למשך שנה. בנוסף, במהלך תקופת המבחן הציע שירות המבחן כי המערער ישולב בקבוצה טיפולית למניעת אלימות אשר עתידה להתחיל במהלך חודש פברואר 2010.

7.        ביום 4.2.2010 החליט בית משפט זה – על אף התנגדות המשיבה – כי המשך הדיון בעניינו של המערער יידחה לסוף יוני השנה, או בסמוך לכך, כדי לאפשר למערער להשתלב בטיפול הקבוצתי עליו המליץ שירות המבחן. דיון נוסף בעניינו של המערער נקבע ליום 12.7.2010. לקראת דיון זה הוגש תסקיר משלים נוסף של שירות המבחן (להלן: התסקיר המשלים השני). בתסקיר המשלים השני ציין שירות המבחן כי המערער מועסק מזה כ-4 חודשים. בנוסף, צוין כי בין החודשים פברואר 2010 ויוני 2010 שולב המערער בקבוצה טיפולית למניעת אלימות. המערער הגיע כנדרש למפגשים. שירות המבחן התרשם כי השתתפותו של המערער בקבוצה הייתה משמעותית עבורו, וכי הוא למד לשמור על איפוק, להימנע ממצבי קונפליקט, לתקשר טוב יותר עם הסובבים אותו ולגלות מודעות גבוהה יותר לתוצאות ולהשלכות של מעשיו. עם זאת, שירות המבחן ציין כי נדרש עדיין המשך קשר טיפולי עם המערער על מנת לחזק את יכולת ההתמודדות שלו עם מצבים בין אישיים מורכבים. המערער הביע מוטיבציה להמשך קשר טיפולי, והוא עתיד להמשיך ולהעמיק בתהליך הטיפולי במסגרת השתתפות בקבוצה טיפולית נוספת, אשר תיפתח בספטמבר 2010. בנוסף, צוין כי גם אשתו של המערער תיארה שינוי חיובי בהתנהלותו. שירות המבחן גם התרשם כי למערער מודעות גבוהה יותר מבעבר לדרך השגויה וההרסנית בה פעל – המערער הביע הן חרטה על ביצוע העבירה והן אמפטיה כלפי המתלונן. להערכת שירות המבחן, ככל שיתחזקו התובנות של המערער לגבי דפוסי התנהגותו, יצטמצם ממשית הסיכון לביצוע עבירות דומות בעתיד. לאור האמור, חזר שירות המבחן על המלצתו לשקול בחיוב את האפשרות של ענישה שיקומית, קרי, המרת עונש המאסר בפועל בעבודות שירות, לצד הטלת צו מבחן.

           בתום הדיון ביום 12.7.2010 החלטנו כי בטרם נכריע בערעור, יודיע הממונה על עבודות השירות אם המערער מתאים לשאת בעונש המאסר שהוטל עליו בדרך של עבודות שירות; ואם המערער אכן מתאים לכך, מה המקום שמייעד לו הממונה לביצוע אותן עבודות השירות. ביום 2.8.2010 התקבלה חוות דעתו של הממונה על עבודות השירות לגבי המערער. בחוות הדעת ציין הממונה כי בשיחה עמו, הביע המערער דאגה, מחויבות ואחריות רבה כלפי אשתו וילדיו, וכי התרשמותו של הממונה היא שהמערער הינו בעל הרגלי עבודה. משכך, המליץ הממונה על שילובו של המערער בעבודות שירות בבית חולים.

הטענות בערעור

8.        טענות המערער – בערעור מציג המערער טענות בשתי רמות. ראשית, ברמה המשפטית, המערער טוען כי שגה בית המשפט המחוזי בקובעו שקיים כלל לפיו יש להטיל עונש לריצוי מאחורי סורג ובריח על מי שהורשע בעבירת הצתה. המערער טוען כי ישנם גזרי דין רבים – אשר הוצגו גם לבית המשפט המחוזי – בהם הסתפקו בתי המשפט בהטלת עבודות שירות או עונשים קלים בגין עבירות הצתה. אם כן, לטענת המערער לא קיים כלל הקובע שיש להטיל עונש לריצוי בבית סוהר על המורשעים בעבירת הצתה, אלא יש לשקול כל מקרה לגופו ועל הענישה להיות מותאמת לנסיבות הפרטניות של האדם המצוי בפני בית המשפט.

           שנית, המערער טוען כי בית המשפט שגה גם ברמת יישום הדין בעניינו וכי העונש שהוטל עליו חריג בחומרתו לעומת מקרים דומים. לטענת המערער, חרף העובדה שבית המשפט המחוזי הזכיר בגזר דינו את נסיבותיו האישיות ואת תסקיר המבחן החיובי בעניינו, שיקולים אלה לא קיבלו ביטוי של ממש בעונש שהטיל עליו בית המשפט. בהקשר זה, לטענת המערער בית המשפט המחוזי התעלם מהמלצות שירות המבחן, ולא איזן כראוי בין השיקול ההרתעתי – אשר מוליך להטלת עונש כבד יותר – לשיקול הטיפולי, אשר מטה את כפות המאזניים לעונש קל יותר. לטענת המערער, היה מקום להעדיף את השיקול הטיפולי ולא את השיקול ההרתעתי. יתרה מכך, לטענת המערער, בית המשפט גם לא ייחס משקל מספיק לכך שהוא הודה בעובדות שיוחסו לו בכתב האישום. לבסוף טוען המערער כי בית המשפט גם לא התחשב בנסיבותיו האישיות המורכבות, לרבות מצבו הכלכלי הקשה, היות אשתו בהריון, והעובדה שאין לו עבר פלילי.

           על כן, מבקש המערער כי בית משפט זה יתערב בגזר דינו של בית המשפט המחוזי ויקבע כי יש לאמץ את המלצות שירות המבחן לפיהן ראוי להטיל על המערער עונש של עבודות שירות בלבד. לחילופין, המערער מבקש כי בית משפט זה יקל בצורה ניכרת בעונש המאסר בפועל שהוטל עליו.

9.        טענות המשיבה – בדיון על פה ציינה באת כוח המשיבה כי היא אינה מתנגדת להפחתה מסוימת בעונשו של המערער, כל עוד הפחתה זו לא תחרוג ממה שהטיל על המערער בית המשפט המחוזי – מאסר בפועל. עוד טענה באת כוח המשיבה כי בשנה האחרונה אכן נרתם הנאשם להליך טיפולי שנושא פירות, אך פוטנציאל השיקום של המערער עמד כבר בפני בית המשפט המחוזי, ובית המשפט המחוזי נתן משקל לשיקול זה. המשיבה מסכימה כי מבחינת הרתעה אישית, ההליך בעניינו של המערער השיג את מטרתו. עם זאת, המעשים בגינם הועמד המערער לדין הם מעשים חמורים ביותר לטענת המשיבה, וראוי כי בית משפט זה ייקח זאת בחשבון בקביעת סוג העונש.

דיון והכרעה

10.     אכן, ככלל, עבירות מסוג זה מצדיקות מאסר בפועל. ואולם, לדעתי, המקרה שלפנינו הוא אחד מאותם מקרים יוצאים מהכלל בהם יש מקום להימנע מהטלת עונש מאסר מאחורי סורג ובריח. משכך, המקרה שלפנינו הוא גם אחד מאותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות של בית משפט זה בעונש שגזר בית המשפט המחוזי על המערער, זאת בעיקר בהתחשב בהתפתחויות שאירעו מאז שניתן גזר הדין. מאז נגזר דינו של המערער חלפה כמעט שנה. המערער השכיל לנצל את השנה הזו על מנת לנסות ולעלות על דרך הישר. הוא השתתף בקבוצה טיפולית, וצפוי להמשיך את התהליך הטיפולי שלו בחודשים הקרובים. חוות הדעת על המערער – הן של שירות המבחן והן של הממונה על עבודות השירות – טובות. אכן, אין להקל ראש במעשיו של המערער. מדובר במעשים חמורים אשר היו עלולים – אילו התפתחו הדברים בצורה אחרת – להביא לפגיעה בבני אדם ולא רק ברכוש ובבעל חיים. על אף החומרה שבמעשי המערער, במקרה זה, השיקול השיקומי גובר על שיקולי הגמול וההרתעה (וכפי שציינה באת כוח המשיבה, שיקול ההרתעה האישי השיג כבר את מטרתו במקרה זה). כפי שצוין בפרשת עמארה – אותה הזכיר בית המשפט המחוזי – רף הענישה בעבירות הצתה אינו אחיד וכל מקרה נשקל לגופו (פרשת עמארה, פסקה ה(4)). במקרה שלפנינו, בהתחשב בשיקולים השונים שהוזכרו לעיל, יש מקום, לדעתי, הן להקל בעונשו של המערער והן לאפשר לו – בהמשך להמלצת שירות המבחן והממונה על עבודות השירות – לרצות את עונשו בדרך של עבודות שירות.

11.     אציע לחברי לקבוע כי עונש המאסר בפועל של המערער יועמד על 6 חודשי מאסר –  בלי שתנוכה תקופת המעצר – ובהתאם להמלצת שירות המבחן וקביעת הממונה, עונש זה ירוצה בדרך של עבודות שירות. בנוסף, המערער יועמד במבחן למשך שנה, ממועד סיום עבודות השירות. שאר רכיבי העונש שהטיל בית המשפט המחוזי יוותרו ללא שינוי. בהתאם להמלצת הממונה, המערער יתייצב לביצוע עבודות השירות ביום 22.8.2010 בשעה 8:00, בבית החולים לניאדו בנתניה.

                                                                                      ש ו פ ט ת

השופטת א' חיות:

           אני מסכימה.

                                                                                      ש ו פ ט ת

השופט נ' הנדל:

           אני מסכים.

                                                                                      ש ו פ ט

           הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת נאור.

           ניתן היום, ל' באב התש"ע (10.8.2010).