השופטת מ' נאור:

1.        בעתירה שלפנינו מלין העותר נגד החלטת המשיבים לסגור את תיק התלונה שהגיש למשטרה בנוגע לגניבת כספים שהיו לטענתו בחשבונו באגודה השיתופית מושב הודיה (להלן: האגודה).

2.        ביום 1.6.2009 הגיש העותר תלונה במשטרה בה טען כי נגנבו מחשבונו שבאגודה כספים. המשטרה החליטה ביום 15.7.2009 שלא להוסיף ולחקור את התלונה. על כך הגיש העותר ערר וזה נדחה ביום 31.5.2010. בהחלטה לדחות את ערר נכתב כי הערר נבדק הן במשטרה והן בפרקליטות המדינה אך לאחר עיון בחומר שבתיק ובחוות הדעת שהוכנה בעניין לא נמצא מקום לשנות מהחלטת המשטרה לסגור את התיק. כמו כן נכתב בהחלטה כי "עיון בחומר המצוי בתיק החקירה העלה, כי מדובר במחלוקת כספית בינך לבין האגודה השיתופית, שההליך המתאים לבירורה הוא ההליך האזרחי. לפיכך, לא מצאנו כי קיים יסוד להתערב בהחלטה לסגור את התיק. בנסיבות העניין אף לא מצאנו כי יש מקום להיפגש עמך לפני קבלת החלטה בערר, כפי שביקשת". העותר באמצעות באת כוחו פנה בבקשה לעיון חוזר אך גם זו נדחתה ועל כך הוגשה העתירה שלפנינו.

3.        בעתירה נטען כי אין לקבל את העמדה שההליך הפלילי אינו מתאים לבירור תלונתו של העותר. לטענת העותר לא בוצעו לגבי תלונתו מהלכי חקירה ראויים כדי להגיע לחקר האמת. העותר מוסיף כי אין לקבל מצב בו גניבה מתפרשת כמחלוקת כספית גרידא ולטענתו על רשויות אכיפת החוק לבצע את תפקידן לרבות הגנה על זכויות הקניין החוקתיות של העותר שאם לא כן יהיה בכך כדי לעודד פשיעה ופגיעה בשלום הציבור. העותר טוען כי חשבונו באגודה אמור היה להיות בזכות ולא בחובה כך שיש להגיע למסקנה כי האגודה או מי שיש לו נגישות לחשבונות שבחזקתה גנב כספים מחשבונו או למצער ביצע עבירות אחרות כגון זיוף, קבלת דבר במרמה ועוד. העותר גם מלין על כך שלא ניתנה לו האפשרות להשמיע טענותיו בעל פה.

4.        דין העתירה להדחות על הסף. כידוע, בית משפט זה אינו נוטה להתערב בהחלטת רשויות האכיפה בנושאי חקירה פלילית והעמדה לדין והתערבותו מוגבלת למקרים חריגים בלבד בהם לוקות ההחלטות בעניינים אלה בחוסר סבירות קיצוני או בעיוות מהותי (ראו: בג"ץ 3427/08 טובים נ' משרד המשפטים - פרקליטות המדינה, פסקה 4 (טרם פורסם, 5.2.2009); בג"ץ 1762/08 ורקשטל נ' ראש אגף חקירות ומודיעין, פסקה 8 (טרם פורסם, 4.6.2008); בג"ץ 4405/06 פונדק פליקן בע"מ נ' פרקליטות מחוז ב"ש והדרום, פסקה 5 (טרם פורסם, 16.11.2006); בג"ץ 10713/05 מושקוביץ נ' משטרת ישראל, פסקה ג (טרם פורסם, 26.12.2005)). המקרה שלפנינו אינו נמנה עם אותם חריגים. עניינו של העותר נבדק הן במשטרה והן בפרקליטות המדינה והוחלט שלא להוסיף לחקרו. פרקליטות המדינה גם עמדה בהחלטה בערר על כך שמדובר במחלוקת כספית עם האגודה שההליך המתאים לבירורה הוא ההליך האזרחי. ואכן, ממסמכים שצירף העותר לעתירתו עולה כי עוד בשנת 2001 העלה בא כוחו הקודם בפני המשקם שמונה לאגודה – דהיינו במסגרת הליך אזרחי – טענות בעניין סכומים המוזכרים בעתירה וגם העותר בתלונתו במשטרה ציין מפורשות כי אותם סכומים שכעת נטען שנגנבו כבר הוזכרו על ידי העותר בפני המשקם (ראו נספחים ח ו- נ36). יוצא אפוא כי גם העותר פעל למעשה בעניין כבסכסוך אזרחי. מכל מקום, העותר לא הצביע על כל עילה שתצדיק התערבות בהחלטות המשיבים על פי אמות המידה המחמירות הנהוגות בכגון דא ולא ניתן לומר כי ההחלטות שהתקבלו בעניינו נגועות בחוסר סבירות לא כל שכן חוסר סבירות קיצוני ואף לא בעיוות לא כל שכן עיוות מהותי (ראו והשוו למקרים נוספים בהם בית המשפט לא התערב בעמדת רשויות האכיפה לראות סכסוכים כאזרחיים במהותם: בג"ץ 9488/04 ליכט נ' היועץ המשפטי לממשלה (טרם פורסם, 13.6.2007); בג"ץ 1628/06 כהן נ' היועץ המשפטי לממשלה (טרם פורסם, 29.5.2006); בג"ץ 8643/04 אורן נ' משטרת ישראל (טרם פורסם, 22.12.2004)).

5.        גם בטענה כי לא ניתנה לעותר זכות שימוע בעל פה אין ממש שהרי "הלכה פסוקה היא כי זכות טיעון יכול שתינתן בצורות שונות ומגוונות, וכי אין חובה ליתן זכות-טיעון על-פה דווקא" (דנג"ץ 2333/04 נאסר נ' משטרת ישראל, פסקה 8 (טרם פורסם, 30.3.2004); כן ראו והשוו: בג"ץ 10307/08 איגוד חברות הפרסום נ' הרשות השניה לטלוויזיה ולרדיו, פסקה 5 (טרם פורסם, 8.12.2008); עע"ם 4013/06 אקרשטיין צבי בע"מ נ' הועדה המקצועית לעניין תקנה 25(29) לתקנות חובת מכרזים, פסקה 45 (טרם פורסם, 4.12.2008)).

6.        בבחינת למעלה מן הצורך אוסיף כי היה מקום שהעותר יצרף לעתירתו את האגודה כמשיבה לעתירה וייתכן שדי היה בטעם זה כדי לדחות את עתירתו (ראו בג"ץ 8903/08 "צומת - התנועה לציונות מחודשת נ' סיעת "צדק לזקן", פסקה 4(ב) (טרם פורסם, 26.10.2008); כן ראו והשוו: בג"ץ 2499/08 פורטמן נ' שר התחבורה, פסקה 5 (24.6.2008); בג"ץ 702/05 בצרה, כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ נ' המועצה הארצית לתכנון ובניה, פסקה 6 (טרם פורסם, 3.6.2007); בג"ץ 7583/98 בכרך נ' שר הפנים, פ"ד נד(5) 832, 837 א-ה (2000)).

7.        העתירה נדחית אפוא על הסף. משלא נתבקשה תגובה לא ייעשה צו להוצאות.

ניתן היום, ב' כסלו, תשע"א (9.11.2010).