תאריך הישיבה:                     ט' באלול תש"ע (19.8.10)

בשם המבקשים 5-4:               עו"ד משה אוסדיטשר; עו"ד יפתח תייר

בשם המשיב:                         עו"ד דינה דומיניץ ועמה עו"ד לידיה רבינוביץ

פקידת הסעד:                        גב' מרינה יורובסקי

 

 

• א.                  בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (השופטת שטופמן) מיום 16.6.10 בתיק בר"ע 2/10, בו נדחה ערעור המבקשים על החלטת בית המשפט לענייני משפחה (השופטת רוטשילד) מיום 22.3.10 בתיק בש"א 26/09 (במסגרת ההליך העיקרי - אמ"צ 61/09); בגדר החלטה זו הורה בית המשפט על העברת שלושת ילדי המבקשים לבית משפחה אוֹמֶנת בכוונת אימוץ.

 

רקע והליכים קודמים

 

• ב.                  המבקשת היא חסרת דת, ילידת אוקראינה (1980); המבקש יהודי יליד ישראל (1962). הם נישאו בנישואין אזרחיים בשנת 2004. במסגרת נישואיהם נולדו שלושת הקטינים בהם דן הליך זה - תאומים בת ובן ילידי 2005 וקטין יליד 2007 (להלן הקטינים). מערכת היחסים הזוגית של המבקשים התאפיינה עד כה בעליות ובמורדות, וכללה בין היתר תלונות הדדיות במשטרה על הזנחת הקטינים, שתיה מופרזת של משקאות אלכוהוליים, שימוש בסם ואלימות. בין השנים 2009-2007 עזב המבקש את הבית ושב אליו לסירוגין; מזה מספר חודשים מצויים המבקשים בטיפול זוגי. בספטמבר 2007 הוצאו לראשונה הקטינים מן הבית בצו חירום, בשל הזנחתם ובשל צריכה מופרזת של אלכוהול על-ידי המבקשת. ביום 22.10.07 הורה בית המשפט לנוער על דרכי טיפול זמניות לקטינים שכללו טיפול, השגחה ויעוץ למשיבים, והקטינים הושבו לביתם. כשלושה שבועות לאחר מכן הוצאו הקטינים מהבית בשנית בצו חירום והושמו בקלט חירום; על-פי דיווחי פקידת הסעד נמצאו הקטינים במצב המעיד על הזנחה קשה. ביום 24.7.08 הושבו הקטינים לחזקת המבקשים. ביום 16.11.08, עקב פניית המבקש, הוצאו הקטינים מהבית בשלישית בצו חירום, בשל חוסר תפקוד הורי והזנחה קיצונית. הקטינים הושמו בקלט חירום (שם הם מצויים עד היום) ונקבעו להם הסדרי ראיה עם המבקשים. ביום 25.5.09 הגיש המשיב בקשה להכריז על הקטינים כבני אימוץ. ביום 15.10.09 הוגשה לבית המשפט לענייני משפחה חוות דעת בדבר מסוגלותם ההורית של המבקשים, בה הומלץ על הכרזת הקטינים כבני אימוץ ללא צמצום תוצאות האימוץ. משכך הוגשה על-ידי המשיב הבקשה שביסוד ההליך הנוכחי, בה נתבקש בית המשפט לענייני משפחה להורות, כי הקטינים יועברו למשפחת אמנה עם כוונות אימוץ, בהתאם לסעיף 12(ג) לחוק אימוץ ילדים, תשמ"א-1981.

 

• ג.                   בית המשפט לענייני משפחה קיבל את הבקשה וקבע, כי חוות הדעת בדבר מסוגלותם ההורית של המבקשים מלאה ומקיפה. נקבע, כי חוסר מסוגלותם ההורית של המבקשים עולה מהתנהלותם היומיומית ומאישיותם, כמשתקף מההערכות הקליניות שנעשו על-ידי מומחים שונים ומהאינטראקציות בינם לבין ילדיהם כפי שנצפו על-ידי המומחים. עוד נקבע, כי אין סיכוי לשינוי המצב גם אם תינתן למבקשים עזרה כלכלית וטיפולית סבירה, ובהקשר זה נדחתה הטענה לפיה לא זכו המבקשים לקבלת עזרה כזו מצד הרשויות. משכך, נקבע כי הוכחה לכאורה קיומה של עילה להכרזת הקטינים כבני אימוץ, ונותרה רק השאלה האם נוכח המצב בו מצוי ההליך המשפטי העיקרי - הכרזת בר אימוץ - יש להורות על קבלת הבקשה, או שמא יש להמתין לסיום ההליך העיקרי. בית המשפט לענייני משפחה, כאמור, סבר כי יש לקבל את הבקשה, נוכח מצבם של הקטינים. במקביל נקבעו למבקשים הסדרי ראיה הנוגעים לקטינים. בית המשפט הטעים, עם זאת, שייאמר למועמדים לאימוץ המקבלים את הקטינים, כי יתכן עדיין שההליך לא יסתיים בהכרזת בר אימוץ, וכן כי יתכן גם אימוץ פתוח.

 

• ד.                  על החלטה זו הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, הבקשה נתקבלה ונדונה כערעור. בית המשפט המחוזי קבע ביום 16.6.10 כי שני התנאים הנדרשים כדי שבית המשפט יאשר העברתו של קטין לבית משפחת אמנה בכוונת אימוץ, בטרם הכרזתו כבר אימוץ – התקיימו בנידון דידן. נקבע, כי יש תשתית לכאורה אשר ממנה עולה חוסר מסוגלות הורית; כן נקבע, כי נוכח מצבם הקשה של הקטינים, עניינם אינו יכול לסבול דיחוי נוסף. הודגש כי הקטינים הורחקו מביתם בשל מעשי המבקשים ומחדליהם שלוש פעמים (ההדגשה במקור – א"ר), דבר שגרם להם לטלטלה, לסבל ולנזק, והם - ההורים - שיצרו את הצורך אשר אינו סובל דיחוי במסירתם למשפחת בכוונת אימוץ.

 

הבקשה

 

• ה.                  על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגישו המבקשים ביום 8.7.10 בקשת רשות ערעור זו, עם בקשה לעיכוב ביצוע. בו ביום הוריתי על עיכוב ביצוע ארעי עד לקיום דיון בבקשה.

 

• ו.                    המבקשים טוענים, בין היתר, כי נפלו פגמים מהותיים היורדים לשורשה של חוות דעת המומחים שניתנה בדבר מסוגלותם ההורית, ושעל פיה התקבלו קביעות בתי המשפט הקודמים. נטען, כי לא מוצתה כראוי האפשרות של העברת הקטינים למשמורת מלאה של המבקשים. נטען, כי לא הובא בפני בית המשפט לענייני משפחה כל החומר הרלבנטי לצורך גיבוש חוות דעת בדבר מסוגלות הורית, שכן היה בידי המבקשים חומר שלא עמד לנגד עיני המומחים; משכך, התקבלה אך תמונה חלקית בדבר מסוגלותם ההורית. כן נטען, כי אחד מן המומחים החתום על חוות הדעת בדבר מסוגלותם ההורית של המבקשים לא פגש את ההורים אישית, התבסס על מבחנים פסיכולוגיים שאינם תואמים את הנורמה בישראל, ולא קיבל לידיו את כלל הנתונים הרלבנטיים לנושא, ומשכך חוות דעתו לוקה.

 

בנוסף, נטען כי אם יועברו הקטינים למשפחת אמנה ולאחר מכן תתקבל בבית המשפט החלטה להשיבם לביתם, תיגרם להם טלטלה נפשית קשה שתוביל לנזק בלתי הפיך. נאמר, כי מזה כשנה וחצי שוהים הילדים במוסד, והמבקשים מבקרים אותם שם; שיקולים אלה, יחד עם מועדם הקרוב של הדיונים בתיק העיקרי (הקבועים לסוף חודש אוגוסט), תומכים בהשארת המצב הנוכחי על כנו, עד להכרעה בתיק העיקרי.

 

טענות הצדדים בדיונים

 

• ז.                    ביום 21.7.10 התקיים הדיון הראשון בבקשה. באת כוח היועץ המשפטי לממשלה עורכת הדין דומיניץ ציינה, כי יום לפני כן הגיע לידי פקידי הסעד והפרקליטות דו"ח חדש של שירות המבחן (במסגרת תיק פלילי המתנהל נגד המבקשים) וכן חוות דעת של המומחית המטפלת בילדים; לפיכך נתבקש פרק זמן שבמהלכו ייבחנו הדברים פעם נוספת לנוכח החומר החדש, כדי לגבש עמדה עדכנית, וזאת אף שצוין שאין בכך כדי לשנות לעת הזאת מן העמדה שהובעה. בא כוח המבקשים, עורך הדין אוסדיטשר, הסכים לדחיה המבוקשת, אך ביקש כי תישקל האפשרות לפיה ימסרו הקטינים לאמנה במשפחת אחי המבקש. ציינתי בפני הצדדים, כי נראה שהצורך במציאת פתרון דוחק וזאת בשים לב למצב הילדים ולחשיבות מציאתה של מסגרת בטרם פתיחת שנת הלימודים הקרובה. לפיכך נקבע בהחלטה כי דיון המשך ייערך בהקדם.

 

• ח.                 ביום 19.8.10 התקיים הדיון השני בבקשה, שקדמו לו הודעות עדכון מטעם הצדדים. גורמי המדינה הגיעו לכלל מסקנה כי אין חלופת אמנה, ולא ראו מקום להמליץ על אחי האב – אחרי שנפסלו אח אחר ואחות – ועמדו על עמדתם כי הפתרון הנכון הוא אמנה בכוונת אימוץ, אצל שתי משפחות. המבקשים, מנגד, טענו כי אחי האב, שהוא איש חינוך נורמטיבי וכן רעייתו, יתאימו כחלופה. עורך הדין אוסדיטשר חזר מטעם המבקשים על בקשתו מן הדיון הקודם לפיה הקטינים יועברו לבית דודם - אחי האב, ותישלל האפשרות של אמנה בכוונת אימוץ. נטען, כי העברה למשפחת אמנה תפגע בקטינים יותר מהעברה לבית הדודים, ביחוד נוכח האפשרות לפיה בסוף ההליך העיקרי יועברו הקטינים חזרה לחזקת המבקשים; וכי גישת גורמי המדינה משמעה "תסריט אימוץ". עורכת הדין דומיניץ טענה מנגד, כי טובת הקטינים מחייבת אמנה בכוונת אימוץ ולא אמנה רגילה, נוכח מצבם והנזק העלול להיגרם להם; עם זאת נטען, כי אמנה בכוונת אימוץ אינה בחינת "סוף פסוק". נטען, כי בנסיבות הספציפיות, משפחת הדוד - בלי לפגוע בסגולותיה - אינה מתאימה ואינה ערוכה לטיפול בקטינים, והדוד גם אינו מכיר את הקטינים, וקשריו עם אחיו אינם הולמים זאת. כן נטען, כי פיצול הקטינים לשתי משפחות אמנה בכוונת אימוץ לא יפגע בהם, שכן בלאו הכי אין ביניהם כיום קשר מיוחד, ומכל מקום במצב כזה יוודאו הרשויות כי יישמר ביניהם קשר מסוים. עוד נטען, כי הזמן דוחק וכי המתנה נוספת עלולה לפגוע בקטינים עוד. הגב' יורובסקי, פקידת הסעד המטפלת בתיק, חיותה דעתה, כי האח המוצע, בלא לפגוע בסגולותיו, אינו מתאים בנסיבות לטפל בקטינים – הוא ורעייתו הורים לתינוק קטן, לקטינים צרכים מיוחדים והם לא יוכלו לעמוד במעבר ארעי נוסף. עורך הדין אוסדיטשר התייחס לאירוע בו כנטען התפרצה המבקשת כלפי אחת מעובדות הקלט בו מצויים הקטינים, וטען, כי הדבר נעשה מתוך כאבה של המבקשת וכי היא התנצלה לאחר מכן; את תיאור המעשה מפי עובדות המקום מסרה עו"ד רבינוביץ משרד הרווחה, שהופיעה בתיק בערכאות קודמות.

 

הכרעה

• ט.                 ההכרעה בתיק זה היתה קשה עלי כקריעת ים סוף, בחינת "אוי לי מיוצרי ואוי לי מיצרי", בין פטיש לסדן, בין צור לחלמיש. כך - דומה בתיקי אימוץ, אמנת האג ומשמורת, דיני נפשות רכות שלא חטאו ושעל גבם חרשו חורשים, הורים שסרחו או הצהובים זה לזו עד אין קץ. מה שהנחה אותי בהכרעה הוא טובת הקטינים, עקרון העל בדיני האימוץ. החלטה זו נכתבת בלחץ זמן, שכן יש צורך דוחק להעביר את הקטינים למסגרת גנים בה יוכלו להתחיל ללמוד בשנת הלימודים החדשה הבעל"ט, אם לא ממש בראשיתה אולי מיד לאחר החגים. החלטתי ליתן רשות ערעור, לדון בבקשה כבערעור, ולקבלו חלקית כפי שיפורט.

 

• י.                    מכבד אני את מה שפסקו בית המשפט לענייני משפחה ובית המשפט המחוזי, שסברו כי בנסיבות שהותם הממושכת של הקטינים במקומם הנוכחי הגיעה עת להביאם לחיי רוגע, על-ידי שימוש בסעיף הלא פשוט, סעיף 12(ג) לחוק אימוץ ילדים, להעברת הילדים למשפחות בכוונת אימוץ. דברים אלה נתבססו על חוות דעת מומחים.

 

• יא.               אכן, שני בתי המשפט הטעימו, כי אין לעת הזאת הכרעת בר-אימוץ (וכמובן לא כל שכן אימוץ) לגבי הקטינים, ויש להודיע למשפחות שאליהן יועברו הקטינים, כי יתכן שיחול שינוי בהמשך (אציין כבר כאן, כי אין לשירותי הרווחה לעת הזאת הצעה לכלילת כל הקטינים במשפחה אחת, ומדובר על פיצולם לשתי משפחות – התאומים מזה והקטין הנוסף מזה). ואולם, ברי כי משמעותה של ההעברה למשפחה בכוונת אימוץ לפי סעיף 12(ג) היא, כי עוד בטרם הכרזת בר אימוץ, וקל וחומר בטרם החלטת אימוץ יש "עובדות בשטח", שעלולות להיות מכריעות לגבי טובת הקטינים בהמשך; והרי אם תצלח האמנה בכוונת אימוץ, יתקשרו הקטינים נפשית למשפחות בהן ישהו, והחזרת הגלגל תהיה קשה כשאול. זאת, למקרה ששיקומם של ההורים הביולוגיים יצלח ותבוא שעה שבה לא תינתן הכרזת בר אימוץ. דבר זה הטרידני מאוד.

 

• יב.                כאמור, בדיון ביום 21.7.10 החליטו גורמי המדינה, והדבר לשבחם, לנסות לעמוד על נסיבותיהם העדכניות של ההורים, בעקבות תסקיר במגמה חיובית של שירות המבחן (בהליך הפלילי) וחוות דעת מומחית המטפלת בהורים. נבדקה, כאמור, לבקשת ההורים גם אפשרות לאמנה אצל אחי המבקש. אכן, לא האח שאליו נתכוון המבקש תחילה נמצא עתה במוקד, אלא אח נוסף, העוסק בחינוך, בעל תואר שני במינהל חינוכי ובעל משפחה. אלא שאף לגבי משפחה זו יש לגורמי הרווחה ספקות, חוששים הם כי אמנה ("רגילה") שם לא תצלח, ואם כן יהיו הקטינים חשופים שוב לטלטלה, וטובתם תיפגע. על כן עומדים גורמי הרווחה על עמדתם, שנתקבלה על דעת שני בתי המשפט, להעבירם למשפחות בכוונת אימוץ.

 

• יג.                 השאלה שבמחלוקת עתה היא איפוא, אם יועברו הקטינים למשפחות אמנה בכוונת אימוץ שנבחרו, או שמא להעבירם לדודם אחי האב ודודתם בהסדר אמנה, בתקוה כי הדבר יוליד פתרון שלא יסגור את האופציה לשיבה להורים אם אלה יגיעו למסוגלות הורית. אומר כבר כאן, כי לכל הדעות (גם לדעת שירות המבחן שראה בהתקדמות אצל ההורים) אין במהות ולאמיתם של דברים להורים מסוגלות הורית לעת הזאת, והדבר עתיד להימשך למצער לתקופה. אכן, בא כוח ההורים רואה את התיק כנתון בשאלה שבסעיף 13(א)(7) לחוק האימוץ, קרי, האם ההורים – שאינם מסוגלים כיום לדאוג לילדים כראוי, כאמור ברישת סעיף זה, יש סיכוי כי התנהגותם או מצבם ישתנו בעתיד הנראה לעין, בשונה מסיפת הסעיף.

 

• יד.                אומר כאן, כי אין לי לעת הזאת סיבה שלא להישאר בגדרי הדיון בסעיף 12(ג), קרי. בשאלה אם יש להעביר למשפחות האומנות בכוונת אימוץ, וזאת נוכח כל הטעמים שמנו בתי המשפט הקודמים והמומחים.

 

• טו.               כאן בא אני לעניין הדוד והדודה המוצעים. מהם גדרי הספקות? מחד גיסא, אחי המבקש ורעייתו אינם מכירים את הקטינים, וקשה לומר שישנן ראיות כי התעניינו בהם בעברם. הם כתבו לקראת הדיון השני בפניי מכתב הממוען לבית המשפט על רצונם לקבל את הקטינים, אך האח לא בא לאולם בית המשפט בדיון. גורמי המדינה, מבדיקה שדומה כי לא מוצתה לגמרי, חוששים שאין האח ורעייתו מבינים עד תום איזו מטלה הם מציעים ליטול על עצמם; פקידת הסעד התרשמה כי האח נוטה יותר מרעיתו למשימה, בראותו את הדברים בגדרי מצוה, והוא דומיננטי; האח ורעייתו לא התנסו באמנה ובכל הכרוך בה, ותיתכן גם סכנת "כפל נאמנות" מצדם ופעולה לא נכונה של העברת הילדים להוריהם שלא כהלכה. מנגד, יצוין כי המדובר באנשים משכילים, הדוד כאמור איש חינוך בעל תואר שני והוצגו מכתבי הערכה, וגם על נורמטיביות רעייתו אין חולק, ואילו רצו במשפחה להגיע לאמנה (לאו דווקא במקרה זה) היו מן הסתם מתאשרים לכך, גם לדעת גורמי הרווחה שהתרשמו מהם; ועוד, לגביהם מדובר בהעברת שלושת הקטינים יחד, דבר שבעיניי יש לו משקל.

 

• טז.               סוף דבר, שאלתי את עצמי את השאלה שביסוד כל הדיון, מהי טובת הילדים במקרה דנא? התשובה כמובן אינה ברורה לחלוטין, ולוטה במידה רבה בערפילי עתיד. האם טובתם היא פיצולם והעברה למשפחות בכוונת אימוץ לפי סעיף 12(ג), תוך שבודאי יזכו לבית חם ואוהב, "נורמלי" לילדים יותר מאשר המוסד בו הם מצויים, מבלי לפגוע בו חלילה כהוא זה; או שמא עדיפה השמתם אצל הדוד והדודה, אחי האב ורעייתו, אשר להם קשר דם ישיר לקטינים, שנכונים הם למנוע פירוד בין האחים, ושאין דופי אישי בהם, אך לדעתי לא נבדקו בדיקה ממצה. בשתי האופציות ישנם סיכונים לטלטלה עתידית לקטינים, מחד גיסא אם לא תהא הכרזת בר אימוץ, ומאידך גיסא אם לא תצלח האֹמנה אצל הדודים.

 

• יז.                 בשקלול סבורני, כפי שגם ניסיתי בלא הצלחה לשכנע את גורמי המדינה באולם, כי יש מקום לבדיקה מעמיקה יותר של מסוגלות האמנה של האח ורעייתו. לדעתי, כיון שהמדובר באי פיצול הילדים, כיון שהמדובר במשפחה נורמטיבית של אנשי חינוך שעל פני הדברים מסוגלת להעניק חום לקטינים אם תפעל ותונחה כראוי, וכיון שהמדובר בקשר דם ובהותרת פתח סיכוי לעתיד להורים – יש מקום לבדיקה כזאת. החלטה תוכל לבוא רק לאחר בדיקה ממצה, אם גם בסדר זמנים קצר ככל הניתן, כי לוח הזמנים של הקטינים עצמם דוחק. דבר זה יעשה בית המשפט למשפחה, שבודאי יתן אל ליבו כי המדובר בסיטואציה דינמית, וגם אם ישנה ספקנות אולי ראוי ליתן לאופציה זו את הסיכוי.

 

• יח.               התיק יוחזר בדחיפות לבית המשפט לענייני משפחה, שיזמן בהקדם האפשרי ביותר את האח ורעייתו ויתרשם מהם, ובנוסף יעברו את הבדיקות הקשורות בעמותת האמנה "אור שלום", וכל בדיקה שימצא בית המשפט לנכון. ככל שיימצא לבית המשפט למשפחה כי הדבר ראוי, יועברו הקטינים למשפחת האח-הדוד ורעייתו לאֹמנה, תוך פיקוח הדוק וצמוד של רשויות הרווחה, והנחיות פרטניות של בית המשפט לעניין זה למעקב הדוק. ככל שתהא התרשמות אחרת, קרי, הבדיקה המעמיקה לא תניב תוצאה חיובית כלפי הדודים, רשאי בית המשפט לחזור לאופציה האחרת, של האמנה בכוונת אימוץ; אך בעיניי יש מקום אמיתי לבדיקת המוצע לעניין האח ורעייתו, ולוח הזמנים צריך באמת להיות קצר.

 

• יט.               הערעור מתקבל חלקית לפי האמור, אין צו להוצאות.

 

ניתן היום י"ב באלול תש"ע (22.8.10).