נועם קוריס משרד עורכי דין - בנק בקשות ופסקי דין

בלוג ישראלי - פסקי דין

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים

המערערת (המשיבה שכנגד):

תיקו בע"מ

נ ג ד

המשיבה (המערערת שכנגד):

FOREM BAGCO INC.

ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת בת"א 516/06 שניתנה ביום 6.3.2008 על ידי כבוד השופט ש' אטרש

תאריך הישיבה:

ו' בכסלו התש"ע

(23.11.09)

בשם המערערת (המשיבה שכנגד):

עו"ד שחר בן מאיר

בשם המשיבה (המערערת שכנגד):

עו"ד צבי סיגל

פסק-דין

ערעור וערעור שכנגד על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט ש' אטרש) מיום 6.3.2008 הדוחה על הסף תובענה שהגישה המערערת נגד המשיבה שמקום מושבה בארצות הברית, בשל ביטול היתר המצאה אל מחוץ לתחום אשר ניתן למערערת במעמד צד אחד.

1. המערערת (המשיבה שכנגד), חברה ישראלית העוסקת בייצור שקיות פלסטיק, קיימה במשך כעשר שנים עד 2005 קשר עסקי עם המשיבה (המערערת שכנגד), חברה אמריקאית מניו-ג'רזי העוסקת במכירת שקיות פלסטיק לשוק האמריקאי. במסגרת זו סיפקה המערערת למשיבה שקיות פלסטיק עם הדפס. בראשית שנת 2005 החליטה המשיבה לסיים את קשריה העסקיים עם המערערת והחלה לרכוש שקיות פלסטיק מחברה ישראלית אחרת, אמריקן פלסטיק בע"מ (להלן: אמריקן פלסטיק). על רקע זה נכרת בין המערערת והמשיבה ביום 5.4.2005 הסכם לסיום ההתקשרות ביניהן (להלן: ההסכם) לפיו התחייבה המערערת לבצע משלוח נוסף ואחרון של שקיות פלסטיק לארצות הברית וכן התחייבה להעביר לאמריקן פלסטיק גלופות המשמשות להדפסת שקיות עבור המשיבה (להלן: הגלופות). המשיבה מצדה התחייבה בתמורה לשלם למערערת סך של 1,010,351 דולר ארה"ב בעשרה שיקים מעותדים, שהאחרון בהם אמור היה להיפרע ביום 16.12.2005. חמישה שיקים בסך כולל של 437,000 דולר ארה"ב נפרעו כסדרם אך לגבי חמשת השיקים הנותרים ניתנה על ידי המשיבה הוראת ביטול בטענה כי המערערת הפרה את ההסכם בכך שסיפקה לה שקיות פלסטיק באיכות ירודה מאד; איחרה במסירת הגלופות לאמריקן פלסטיק ופגמה בהן; והפקידה את השיק החמישי (שנפרע) בסניף בנק לאומי במיאמי, ארצות הברית, לפני מועד פרעונו המוסכם.

2. "יריית הפתיחה" בסדרה של הליכים משפטיים שמנהלים הצדדים בפרשה זו, נורתה על ידי המשיבה. זו הגישה ביום 7.9.2005 תביעה כספית נגד המערערת בבית משפט בניו-ג'רזי, בה טענה כי המערערת הפרה את ההסכם, התנהלה בחוסר תום לב, פגעה בזדון בעסקיה וחיבלה בגלופות שבבעלותה, ובכך גרמה לה נזקים כספיים. המערערת, מצדה, הגישה כשבוע לאחר מכן (ביום 14.9.2005) תביעה נגד המשיבה בבית משפט בפלורידה בגין הנזקים המשמעותיים שנגרמו לה, לטענתה, כתוצאה מהפרת ההסכם וביטול השיקים על ידי המשיבה. המשיבה פנתה אל בית המשפט בפלורידה ועתרה להעברת הדיון בתובענת המערערת מפלורידה לניו-ג'רזי בטענה כי מן הראוי שתביעות הצדדים בפרשה זו תתבררנה במאוחד בפני בית המשפט אשר לו, לגישתה, נתונה סמכות השיפוט בנדון. המערערת מצידה הגישה לבית המשפט בניו-ג'רזי בקשה למחיקת תובענת המשיבה מטעמים של היעדר סמכות ופורום לא נאות.

בהחלטתו מיום 9.1.2006 דחה בית המשפט בניו-ג'רזי את בקשת המערערת ובמהלך הדיון שהתקיים בפניו באותו יום קבע כי רכש סמכות לדון בתביעת המשיבה נוכח ציפיותיהם הסבירות של הצדדים ונוכח מערכת היחסים העסקית ביניהם שנמשכה כעשר שנים וכללה מכירות ועסקים על בסיס שוטף שהתקיימו בניו-ג'רזי בין המערערת למשיבה, שמקום מושבה שם. אשר לטענה בדבר היותו פורום לא נאות הדגיש בית המשפט בניו-ג'רזי כי בניגוד לטענת המערערת לפיה המשא ומתן לכריתת ההסכם (לסיום הקשר העסקי בין הצדדים) התקיים בישראל ואמור היה להיות מבוצע בישראל, מדובר בהסכם שהמשא ומתן לכריתתו התקיים בשתי המדינות (ישראל וניו ג'רזי, ארה"ב) ולפחות חלק אחד של ההסכם, שעניינו בקיום ההתחייבויות שנטלה על עצמה המשיבה על פיו, אירע ובוצע בניו-ג'רזי. בנסיבות אלה ובהתחשב בכך שהמערערת עצמה נקטה הליכים בארה"ב (פלורידה), סבר בית המשפט בניו-ג'רזי כי אין דבר לא סביר או בלתי הוגן בכך שהמערערת נדרשת להתדיין בפרשה זו בפניו (ראו נספח ב' להשלמת הטיעון מטעם המשיבה). בעקבות החלטה זו פנתה המערערת לבית המשפט בפלורידה וביקשה למחוק את התביעה שהגישה שם נגד המשיבה וזו אכן נמחקה ביום 11.1.2006.

ימים ספורים לאחר מכן (ביום 15.1.2006), הגישה המערערת לבית המשפט המחוזי בנצרת תביעה שטרית בסדר דין מקוצר נגד המשיבה לתשלום סך של 2,559,880 ש"ח בגין חמשת השיקים שבוטלו (להלן: התביעה השטרית). אשר לתביעת המשיבה שנותרה תלויה ועומדת בבית המשפט בניו-ג'רזי, הסתפקה המערערת בהגשת כתב הגנה וכתב תביעה שכנגד (שהוגשו ביום 21.2.2006), בהם צמצמה את טענותיה לכך שהמשיבה היא שהפרה את ההסכם משלא השיבה לידיה את הגלופות שבבעלותה, עשתה בהן כבשלה, הזיקה להן ופעלה כלפיה בחוסר תום לב וברשלנות.

התביעה השטרית אותה בחרה המערערת, כאמור, להגיש בבית המשפט המחוזי בנצרת, היא התביעה העומדת במוקד הערעור שבפנינו.

3. התביעה השטרית נמסרה בישראל למר אפרים פורם (להלן: אפרים), שהינו מנהלה של אמריקן פלסטיק ואחיו של אהרן פורם, הבעלים של המשיבה (להלן: אהרן). המסירה בוצעה לידי אפרים לפי תקנה 482 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי), כמי שלגישת המערערת היה מורשה בהנהלת עסקיה של המשיבה בישראל אותה עת. דא עקא אפרים סרב לקבל לידיו את התביעה השטרית ובהודעה הנתמכת בתצהיר ששלח אל בית המשפט המחוזי בנצרת לעניין זה, ציין כי הוא אינו נציג בישראל של המשיבה, אינו מוסמך לנהל את עסקיה בישראל ואינו מוסמך לקבל מסמכי בי-דין עבורה. בעקבות כך הגישה המערערת לבית המשפט המחוזי בנצרת ביום 23.3.2006 בקשה למתן היתר להמציא למשיבה את התובענה מחוץ לתחום השיפוט, בהתאם לתקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי. בית משפט קמא נענה לבקשה במעמד צד אחד והתיר ביום 4.4.2006 את ההמצאה המבוקשת (להלן: היתר ההמצאה). בהתאם להיתר שניתן, אכן המציאה המערערת למשיבה ביום 4.5.2006 את התביעה השטרית במקום מושבה בארצות הברית אך המשיבה, אשר העדיפה לקיים את ההתדיינות בין הצדדים בניו-ג'רזי, הגישה לבית המשפט המחוזי בנצרת ביום 4.9.2006 בקשה לביטול היתר ההמצאה ולסילוק התביעה על הסף בשל בטלות ההיתר ולחלופין בשל היותו של בית המשפט הישראלי פורום לא נאות, ולחלופי חילופין עתרה לעיכוב הדיון בתביעה השטרית בשל ההליך התלוי ועומד בניו-ג'רזי.

4. בהחלטתו מיום 6.3.2008 נעתר בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט ש' אטרש) לבקשת המשיבה והורה על ביטול היתר ההמצאה ועל דחיית התביעה השטרית בקובעו כי בית המשפט הישראלי נעדר סמכות בינלאומית לדון בה. בית משפט קמא התייחס בהחלטתו לעילות השונות עליהן ביקשה המערערת לסמוך את היתר ההמצאה אל מחוץ לתחום השיפוט, וקבע כי אף אחת אינה מתקיימת במקרה דנן. אשר לעילת ההמצאה מכוח תקנה 500(4)(א) לתקנות סדר הדין האזרחי (שעניינה בין היתר בתביעה לאכיפת חוזה שנעשה בתחום המדינה), קבע בית המשפט כי ההסכם נכרת בארצות הברית ולא בישראל משום שהודעת הניצע (המערערת) בדבר הקיבול נמסרה למציע (המשיבה) בארצות הברית. אשר לעילת ההמצאה מכוח תקנה 500(5) לתקנות סדר הדין האזרחי (שעניינה בתביעה על הפרת חוזה בתחום המדינה), קבע בית המשפט כי ההפרה התקיימה אף היא בארצות הברית ולא בישראל, וכי הדבר עולה מכתב התביעה עצמו, בו צוין כי השיקים נמסרו בארצות הברית והוצגו לפירעון בבנק האמריקאי Wachovia, שם חוללו באי פרעון בשל הודעת הביטול שניתנה על ידי המשיבה. עילת ההמצאה מכוח תקנה 500(7) לתקנות סדר הדין האזרחי (שעניינה בתביעה על מעשה או מחדל בתחום המדינה), אף היא נדחתה על ידי בית משפט קמא שקבע כי המעשה שגרם לאי-כיבוד השיקים הינו הוראת המשיבה לבנק לבטל את השיקים שטרם נפרעו וכי הוראה זו כמו גם סירוב הבנק האמריקאי לכבד את השיקים אירעו בארצות הברית. בית המשפט הוסיף והתייחס בהחלטתו להמצאת התובענה בישראל לאפרים כמי שלטענת המערערת שימש אותה עת מורשה בניהול עסקי המשיבה בישראל, וקבע כי המערערת לא הצליחה להרים את נטל הראיה המוטל עליה בהקשר זה ומשכך גם ההמצאה לאפרים אין בה כדי להקנות סמכות לבית המשפט הישראלי לדון בתביעה השטרית נגד המשיבה.

5. למעלה מן הצורך הוסיף בית משפט קמא ובחן את הטענות החלופיות שהעלתה המשיבה בדבר פורום לא נאות ובדבר הליך תלוי ועומד וקבע כי המשיבה צודקת גם בטענותיה אלה. אשר לטענת הפורום הלא נאות סבר בית משפט קמא כי בנסיבות המקרה דנן נוטה מאזן הזיקות לטובת בית המשפט בניו-ג'רזי, ארצות הברית, שהינו הפורום הנאות לדון בסכסוך. בית המשפט ציין בהקשר זה כי המשיבה וכן בעליה ולקוחותיה מצויים בארצות הברית; כי הבעלים של המערערת (דוד אבן) וכן חשבון הבנק שלה (בו הופקדו השיקים), מצויים אף הם בארצות הברית; כי בית המשפט בניו-ג'רזי כבר קבע כי נתונה לו סמכות שיפוט בסכסוך שבין הצדדים וכי הוא הפורום הנאות לדון בו; ולבסוף ציין בית משפט קמא כי מבחינת הקושי בהבאתם של עדים אין הבדל בין בית המשפט הישראלי לבית המשפט האמריקאי. חיזוק ממשי למסקנתו כי בית המשפט האמריקאי הוא הפורום הנאות לדון בתביעה השטרית, מצא בית משפט קמא בכך שהמערערת עצמה הגישה בתחילה את תביעתה בארצות הברית (התביעה בפלורידה שנמחקה לבקשתה).

אשר לטענת המשיבה כי מכל מקום יש לעכב את ניהול התביעה השטרית נוכח ההליך התלוי ועומד בבית המשפט בניו-ג'רזי, ציין בית המשפט המחוזי כי עיקר המחלוקת בין הצדדים בהקשר זה מתמקדת בשאלת זהות ההליכים ולגישתו אף שעילת התביעה שהגישה המערערת בישראל היא עילה שטרית ואילו עילת התביעה שהגישה המשיבה בניו-ג'רזי נסמכת על עסקת היסוד, שני ההליכים נוגעים לאותה מסכת עובדתית. בית המשפט הוסיף והדגיש בהקשר זה כי הזהות בין העילות אינה נקבעת לפי "צורת התביעות" אלא על פי מהותן וכי אין צורך שתתקיים חפיפה מלאה בין כל העניינים הנידונים בתביעות השונות. בית המשפט הוסיף וציין בהקשר זה את האינטרס הציבורי במניעת פיצול הדיון, על העלויות והנזקים האפשריים הכרוכים בכך, וגם מטעם זה סבר כי טענת המשיבה בדבר ההליך התלוי ועומד בניו-ג'רזי, בדין יסודה.

בשל מכלול הטעמים המפורטים לעיל, דחה כאמור בית משפט קמא את התובענה והורה למערערת לשלם למשיבה הוצאות משפט בסך 3,000 ש"ח.

המערערת לא השלימה עם קביעותיו ומסקנותיו של בית המשפט המחוזי ומכאן הערעור. המשיבה מצידה הגישה ערעור שכנגד בו היא מלינה על הסכום הזעום של ההוצאות שנפסקו לטובתה וכן על כך שבית משפט קמא לא פסק לזכותה שכר טרחת עורך-דין.

6. בטרם נידרש לטענות שהעלו הצדדים בערעור ובערעור שכנגד, מן הראוי להתייחס בקצרה להתפתחויות שארעו בפרשה מרובת הליכים זו לאחר מתן פסק הדין נשוא הערעור. המשמעותית מבין התפתחויות אלה נוגעת לעובדה שביום 28.1.2009 נתן בית המשפט בניו-ג'רזי פסק דין לטובת המשיבה בהליך שהתנהל בפניו (להלן: פסק הדין האמריקאי), ופסק לזכותה סכום של 73,750 דולר ארה"ב שבתשלומו חויבה המערערת. עוד נקבע בפסק הדין האמריקאי כי המערערת לא תוכל לקזז כנגד סכום זה את הסכומים שחבה לה המשיבה, לטענתה, בגין השיקים שלא כובדו משום שהמערערת לא כללה טענה בעניין זה בתביעה שכנגד בפני בית המשפט בניו-ג'רזי ומשום שאף אם הקיזוז הועלה על ידה כטענת הגנה, טענה זו לא הוכחה. לקראת מתן פסק הדין האמריקאי פנתה המערערת אל בית המשפט בניו-ג'רזי וביקשה כי יצוין בפסק הדין שסוגיית השיקים שלא כובדו נדונה בפני ערכאות בישראל וכי לבית המשפט בניו-ג'רזי לא היתה סמכות להתייחס לנושא זה באופן כלשהו במסגרת ההליך שבפניו. בעקבות פנייה זו התנהלה חליפת מכתבים ששלחו שני הצדדים אל בית המשפט בניו-ג'רזי ובעקבותיה צוינו בפיסקה המסיימת של פסק הדין הדברים הבאים:

The Court finally notes that any issues related to set-off and the stopped checks are currently pending before a court of competent jurisdiction in Israel.

7. המערערת אינה משלימה עם החלטתו של בית המשפט המחוזי לדחות על הסף את התביעה השטרית שהגישה ולגישתה, על בית המשפט המחוזי בנצרת להמשיך ולברר תביעה זו. המערערת טוענת כי שגה בית המשפט בקובעו שלא מתקיימות במקרה דנן עילות המצאה אל מחוץ לתחום לפי איזה מן החלופות הקבועות בתקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי שעליהן הסתמכה. אשר לעילה שבתקנה 500(4)(א) טוענת המערערת כי בניגוד לקביעותיו של בית משפט קמא, ההסכם לא נכרת בארצות הברית אלא בישראל ובקשר לעילה שבתקנה 500(5) בדבר מקום הפרת החוזה היא טוענת כי בית משפט קמא שגה בקובעו שהשיקים נמסרו בארצות הברית, שכן הם נמסרו לה בכתובתה בעפולה וכי מן הראוי ליתן משקל בהקשר זה לכך שעל השיקים עצמם כתבה המשיבה את שם המערערת ואת כתובתה בישראל. כמו כן טוענת המערערת כי העובדה שהשיקים הוצגו לפירעון בסניף בנק לאומי בפלורידה שם מתגורר הבעלים החדש של המערערת, אין בה כדי לשנות ממסקנה זו. לבסוף טוענת המערערת כי העילה הקבועה בתקנה 500(7) בדבר מעשה או מחדל שנעשו בישראל מתקיימת אף היא במקרה דנן שכן לא ההוראה לביטול השיקים היא המעשה או המחדל שיש להתמקד בו כי אם הסיבות שבגינן ביטלה המשיבה את השיקים (ייצור סחורה לא תקינה ואי השבת הגלופות על ידי המערערת) ופעולות אלה המיוחסות למערערת על ידי המשיבה נעשו כולן בישראל.

המערערת מוסיפה וטוענת כי קביעתו של בית המשפט לפיה לא הרימה את נטל הראיה בכל הנוגע להיותו של אפרים מורשה בהנהלת עסקי המשיבה בישראל, שגויה אף היא. המערערת מדגישה בהקשר זה כי הציגה בבית משפט קמא את העדות המוקדמת שמסר אהרון במסגרת תביעת המשיבה בבית המשפט בניו-ג'רזי, ממנה עולה כי הלה הודה שאחיו אפרים היה בתקופה הרלוונטית נציג המשיבה בישראל. עוד טוענת המערערת בהקשר זה כי שגה בית משפט קמא בהתעלמו ממבחן "הקשר האינטנסיבי" הנוהג בפסיקה בכל הנוגע למונח "מורשה" ולטענתה יישומו של מבחן זה בנסיבות המקרה דנן מוביל למסקנה כי בין אפרים ובין המשיבה התקיים קשר אינטנסיבי המלמד כי ניתן היה להמציא לו את התובענה על פי תקנה 482 לתקנות סדר הדין האזרחי.

8. עוד מלינה המערערת בערעורה על קביעתו של בית משפט קמא בדבר היותו של בית המשפט בניו-ג'רזי הפורום הנאות לדון בתובענה, ולטענתה הלכה היא כי הטענה בדבר פורום לא נאות תתקבל רק כאשר מאזן הזיקות נוטה באופן ברור ומשמעותי אל עבר הפורום הזר, בעוד שבמקרה דנן נוטה מאזן הזיקות לישראל ולמצער אינו נוטה באופן ברור לפורום האמריקאי. בהקשר זה מציינת המערערת כי הסחורה נרכשה על ידי המשיבה בישראל; כי ההזמנות בוצעו על ידי המשיבה בישראל; כי השיקים נשוא התביעה נמסרו בישראל, ועליהם נרשמה גם כתובתה בישראל; כי הגלופות יוצרו בישראל, ונמסרו למפעל אחר המצוי אף הוא בישראל; כי ההסכם נערך בישראל; וכי מרבית העדים הקשורים לסכסוך נמצאים בישראל. בנוסף טוענת המערערת כי שגה בית משפט קמא בהחלטתו לעכב את ההליכים בישראל נוכח הליך תלוי ועומד בארצות הברית, ולגישתה קיים שוני מהותי בין תביעתה השטרית "שיש לה כוח משל עצמה", ובין התביעה הנוגעת לעסקת היסוד, שהתנהלה בבית המשפט בניו-ג'רזי. המערערת טוענת עוד, כי במקרה דנן יש להעדיף שיקולי הגינות על פני שיקולי יעילות, בפרט כאשר התביעה השטרית הינה פשוטה לבירור ועיכוב הדיון בה גורם למערערת פגיעה קשה.

אשר לפסק הדין האמריקאי שניתן בינתיים ובו צוין, כאמור, כי הסוגיות הנוגעות לקיזוז ולשיקים שבוטלו תלויות ועומדות בפני בית משפט מוסמך בישראל, מוסיפה המערערת וטוענת כי דבריו אלה של בית המשפט בניו-ג'רזי מלמדים כי המשיבה הסכימה שעניין השיקים יידון בפני בית משפט בישראל, באופן המצדיק את קבלת הערעור, וכי הדברים נכתבו על ידי בית המשפט האמריקאי לאחר שניסיונה של המערערת להעלות את סוגיית השיקים בפני בית המשפט האמריקאי נתקל בסירוב מצד המשיבה.

9. המשיבה טוענת מצדה כי המערערת עוסקת ב-"Forum Shopping", כי עד כה פנתה באותו עניין לשלושה בתי משפט שונים בפלורידה, בניו-ג'רזי ובישראל ולגישתה די בכך על מנת לדחות את הערעור. אשר לביטול היתר ההמצאה אל מחוץ לתחום השיפוט סומכת המשיבה ידיה על פסק דינו של בית משפט קמא ומדגישה כי הלכה היא שיש לנקוט זהירות רבה במתן היתר כזה וכי כל ספק צריך לפעול לטובת תושב החוץ. אשר לעילות המנויות בתקנה 500 טוענת המשיבה כי ההסכם בינה ובין המערערת נכרת בארצות הברית וכך אף קבע בית המשפט בניו-ג'רזי; כי הפרת ההסכם אירעה אף היא בארצות הברית משהפקידה המערערת טרם זמנו בחשבון בנק אמריקאי שיק שמסרה לה; וכי המעשה או המחדל שעליו מבוססת התביעה השטרית אף הוא נעשה מחוץ לישראל שכן השיקים נמשכו בארצות הברית על ידי חברה אמריקאית שמושבה שם, הופקדו בחשבון המערערת בארצות הברית ונועדו לפירעון שם (חלקם אכן נפרעו שם), וההוראה שלא לכבד חלק מהם אף היא ניתנה בארצות הברית. עוד טוענת המשיבה כי בדין קבע בית משפט קמא שהמערערת לא הרימה את נטל ההוכחה בעניין היותו של אפרים מורשה בהנהלת עסקיה בישראל וכי במועד הרלוונטי הוא אכן לא שימש מורשה בניהול עסקיה, כאמור.

10. המשיבה מוסיפה וטוענת כי יש לאמץ את קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה אין הוא הפורום הנאות לדון בתובענה ולטענתה אכן נוטות מירב הזיקות לפורום האמריקאי. עוד טוענת המשיבה כי מיום שנטל בית המשפט בניו-ג'רזי סמכות לדון בסכסוך שבין הצדדים לקחה על עצמה המערערת סיכון מודע בהגישה תביעה בישראל בעת שנושא הסמכות לדון ביחסיה עם המשיבה כבר הוכרע על ידי בית המשפט האמריקאי. המשיבה מוסיפה וטוענת כי המערערת נקטה מספר פעולות המעידות על הסכמתה לבירור התביעה השטרית בפני בית משפט אמריקאי ובהן: הגשת התביעה בבית המשפט בפלורידה; הגשת כתב הגנה וכתב תביעה שכנגד בבית המשפט בניו-ג'רזי; דיון שקיימה בעניין השיקים במסגרת הליך הגישור המחייב שאליו הופנו הצדדים בארצות הברית; פנייתה אל בא-כוח המשיבה בארצות הברית כי יסכים לתיקון כתב התביעה שכנגד ולהוספת טענותיה בעניין השיקים בהליך שבפני בית המשפט בניו-ג'רזי והגשת העתק סרוק של השיקים שחוללו בתביעה השטרית בישראל, תוך הסתמכות על דיני הראיות האמריקאים.

אשר לטענה בדבר הליך התלוי ועומד טוענת המשיבה כי היה על המערערת להעלות את טענותיה בעניין השיקים בפני בית המשפט בניו ג'רזי, וכי לצורך קבלת הטענה בדבר הליך תלוי ועומד די בכך ששאלה מהותית דומה עומדת להכרעה בשני ההליכים, בפרט כאשר מדובר בצדדים קרובים ובשטר שיש לראותו כחוזה ביניהם. בהמשך לכך מוסיפה המשיבה וטוענת כי הביעה בעקביות את עמדתה לפיה יש לבית המשפט בניו-ג'רזי סמכות לדון בכל רוחב יריעת המחלוקת שבין הצדדים בעוד שהמערערת היא שסירבה להביא בפניו את עניין השיקים שבוטלו, וכי שינתה את טעמה בעניין זה וביקשה את הסכמת בקשת בא-כוח המשיבה לתקן את כתב התביעה שכנגד (כך שיכלול גם את עניין השיקים), רק בשלב מאוחר מאוד של הדיון ולאחר השלמת חקירות העדים והגשת הסיכומים בתיק ומטעם זה בלבד סירב בא-כוח המשיבה לבקשתה, אך לטענת המשיבה לא נדרשה המערערת על פי סדרי הדין בארצות הברית לקבל את אישורה לצורך תיקון כתב התביעה שכנגד, ולמרות זאת לא פנתה בעניין זה אל בית המשפט בבקשה מתאימה.

11. אשר לפיסקה המסיימת בפסק הדין האמריקאי שניתן בינתיים ובה צוין כי הנושאים הקשורים לקיזוז השיקים שבוטלו תלויים ועומדים בפני בית משפט מוסמך בישראל, מציינת המשיבה כי עיון בחליפת המכתבים שקדמה לכך (המצורפת להשלמות הטיעון שהגישו הצדדים במסגרת הערעור), מלמד שבית המשפט בניו-ג'רזי ביקש אך לציין כי בעניין השיקים מתקיים הליך בישראל ולא נטל על עצמו לקבוע מסמרות בשאלת סמכותו של בית המשפט בישראל לדון בעניין.

12. בערעור שכנגד טוענת המשיבה כי הוצאות המשפט שנפסקו לטובתה בבית משפט קמא אינן מספקות וכי שגה בית משפט קמא בכך שלא פסק לטובתה גם שכר טרחת עורך דין. המשיבה מדגישה, כי המערערת הטעתה את בית משפט קמא בכך שהגישה את הבקשה למתן היתר המצאה אל מחוץ לתחום במעמד צד אחד בלא שציינה באותה בקשה כי בפרשה זו מתנהלת בין הצדדים התדיינות משפטית בארצות הברית ולטענת המשיבה, היה מקום לתת ביטוי להתנהלותה זו של המערערת בפסיקת ההוצאות נגדה. מנגד טוענת המערערת כי ערכאת הערעור אינה מתערבת בהוצאות המשפט ובשכר טרחת עורך-דין שנפסקו על ידי הערכאה הדיונית אלא במקרים נדירים, שהמקרה דנן אינו נמנה עמם. המערערת מוסיפה ומציינת כי הסכום שנפסק כהוצאות משפט הינו סביר בנסיבות העניין וכי אין כל רלוונטיות בהקשר זה לסכום התביעה, שכן הסוגיות בהן דן בית המשפט נגעו לסמכות השיפוט בלבד, ולא כללו דיון בתובענה גופה.

13. הילוכו של הדיון בשאלות שהניחו הצדדים לפתחנו בערעור זה יהא בעיקרו כהילוכו של הדיון בפסק דינו של בית משפט קמא, דהיינו: תחילה תידון השאלה האם התקיימו במקרה דנן איזה מן התנאים המאפשרים מתן היתר להמצאת התביעה השטרית אל מחוץ לתחום השיפוט, על פי אחת החלופות שבתקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי. לאחר מכן ובמסגרת שיקול הדעת המסור לבית המשפט בדונו בבקשה למתן היתר כאמור, תידון טענת המשיבה הנוגעת להיותו של בית המשפט הישראלי פורום לא נאות (Forum Non Conveniens) לדון בתביעה. אקדים ואומר כי בניגוד לבית משפט קמא הגעתי למסקנה שנתקיימו במקרה דנן התנאים הנדרשים על פי תקנה 500(4)(א) למתן היתר המצאה אל מחוץ לתחום השיפוט, ואף על פי כן התוצאה אליה הגעתי דומה לתוצאה שאליה הגיע בית משפט קמא, נוכח מסקנתי כי הפורום הטבעי לדון בתביעה השטרית הוא הפורום האמריקאי.

14. בית משפט קמא קבע כי לא קמה במקרה דנן עילה להמצאת התביעה השטרית אל מחוץ לתחום השיפוט על פי תקנה 500(4)(א), המאפשרת המצאה, בין היתר, לגבי תביעה לאכיפת חוזה שנעשה בתחום המדינה.

"החוזה נשוא תביעה זו (נספח א' לסיכומי הנתבעת) נחתם לאחר מספר התכתבויות, שבדרך כלל, נעשו באמצעות חילופי פקסים (נספח א' לבקשת הנתבעת)... מחילופי הפקסים בין הצדדים ניתן לראות כי החוזה נחתם ע"י [המשיבה] בארה"ב (הצעה), ואילו ע"י [המערערת] הוא נחתם בישראל (קיבול), ונשלח בחזרה לארה"ב שם הוא נמסר למציע ([למשיבה]).

מכאן ניתן ללמוד, כי החוזה נכרת בארה"ב ולא בישראל" [ההדגשה במקור] (פיסקה 24 להחלטה).

טעמו זה של בית משפט קמא שגוי בעיני בכל הכבוד משום שההסכם אותו בחן הוא ההסכם שכרתו הצדדים לסיום ההתקשרות דהיינו – עסקת היסוד אשר במסגרתה ניתנו השיקים נשוא התביעה. אולם, התביעה דנן היא תביעה שטרית אשר אינה נסמכת על עסקת היסוד אלא על עילות שטריות העומדות על רגליהן שלהן במנותק ובנפרד ממנה, כפי העולה בבירור מכתב התביעה בסדר דין מקוצר שהגישה המערערת. לפיכך, עסקת היסוד שאותה בחן בית המשפט לצורך סוגיית ההמצאה אינה "החוזה נשוא תביעה זו", כפי שקבע בטעות. הנה כי כן, בבואנו לבחון האם התקיימו לגבי התביעה השטרית התנאים הנדרשים על פי תקנה 500(4)(א), אין להידרש להסכם המהווה את עסקת היסוד, משום שלא זה החוזה שאת אכיפתו תובעת המערערת. ממילא העובדה כי עסקת היסוד נעשתה בארצות הברית, כפי שקבע בית משפט קמא במקרה דנן, אין בה כדי להכשיל את מתן ההיתר להמצאת התביעה השטרית שהוגשה בישראל אל מחוץ לתחום השיפוט.

האם מתקיימים בתביעה השטרית דנן התנאים שבתקנה 500(4)(א)?

כאמור, רשאי בית המשפט על פי תקנה זו להתיר המצאה אל מחוץ לתחום השיפוט, בין היתר, של תובענה "לאכוף חוזה..." אם "החוזה נעשה בתחום המדינה". השאלה הראשונה שיש לבחון, אפוא, היא השאלה האם ניתן לראות בתביעה לפירעון שיקים שחוללו, תביעה לאכיפת חוזה, ובהנחה כי התשובה לשאלה זו חיובית, יש להוסיף ולבחון האם החוזה נעשה בישראל.

15. הגישה לפיה ההתקשרות על פי שטר הינה התקשרות שיש לה מאפיינים חוזיים בצד מאפיינים קנייניים, קיבלה ביטוי בספרות המשפטית ובפסיקה הישראלית לאורך השנים. כך ציין יואל זוסמן בספרו דיני שטרות (מהדורה שישית, 1983) כי סעיף 20(א) לפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן: פקודת השטרות או הפקודה) המדבר ב"כל התקשרות על פי שטר", מכוון לקשר חוזי הנוצר על פי השטר (שם, בעמוד 19) ובהערת השוליים באותו עמוד הוא מפנה בהקשר זה אל המקור האנגלי העושה שימוש במונח Contract באותו הסעיף עצמו. עוד מציין זוסמן כי "בחוזה על פי שטר ממוזגים בדרך כלל יסודות קנייניים ויסודות של חיובים (אובליגטוריים) כאחד" (שם, בעמוד 22), ללמדך כי להשקפתו נוצר על פי השטר חוזה בין הצדדים הקרובים. התפיסה לפיה ההתחייבות השטרית היא חוזית במהותה מקובלת גם על אהרן ברק המציין בספרו מהותו של שטר (פורסם גם באהרן ברק מבחר כתבים כרך ב' 1253 (חיים ה' כהן ויצחק זמיר עורכים, 2000) (להלן: ברק)) כי "פקודת השטרות משמיעה לנו כי ההתחייבות על פי שטר היא חוזה" (שם בעמוד 31) וכי "[ב]כפוף לכללים המיוחדים הנובעים מאופיו הסחיר של החיוב השטרי, דינה של התחייבות שטרית כדין כל התחייבות חוזית אחרת לשלם סכום מסויים של כסף" (שם, בעמוד 32). גישה דומה מבטא שלום לרנר בספרו דיני שטרות (מהדורה שנייה, 2007) (להלן: לרנר) בציינו כי "השטר הוא, למעשה, חוזה נוסף בגין אותה עסקה" (שם, בעמוד 75) ואריאל רוזן-צבי מציין אף הוא במאמרו "טענת קיזוז נגד זכות שטרית" עיוני משפט ז 653, 656 (1979-80) כי "העסקה השטרית יוצרת חוזה נוסף, נפרד מעסקת היסוד, המתקיים באופן עצמאי והוא החוזה על השטר". גישה זו אומצה בפסיקתו של בית המשפט אשר קבע בע"א 4294/90 עזבון המנוחה חיה לאה רינסקי ז"ל נ' רחמני ושות' מימון בע"מ, פ"ד נ(1) 453 (1996) כי: "שטר הוא חוזה, וחוזה יש לפרש מתוך עיון בכל חלקיו" (שם, בעמוד 473; לגישה שונה ראו סמדר אוטולנגי "בחינת דיני השטרות במשקפי דיני החוזים – מגמות חדשות בפסיקה" עיוני משפט כג(1) 189 (2000)). משכך, ניתן לומר כי השיקים יצרו בענייננו התקשרות חוזית בין הצדדים הסמוכים (המערערת והמשיבה) שהינה עצמאית ונפרדת מעסקת היסוד ולצורך בחינת התקיימותה של עילת ההמצאה הקבועה בתקנה 500(4)(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, אין אפוא כל קושי לראות בתביעה השטרית שהגישה המערערת בגין השיקים שחוללו, תביעה לאכיפת אותם החוזים, דהיינו, לאכיפת החיוב הכספי שהתחייבה בו המשיבה כלפיה על פי אותם שיקים.

16. השאלה הבאה שיש לבחון היא האם חוזים אלה נעשו "בתחום המדינה". דומה כי לא יכולה להיות מחלוקת על כך שחוזה שהוא שטר משתכלל בין הצדדים הסמוכים עם מסירתו מהמושך לידי הנפרע, הזכאי כאוחז השטר לתבוע על פיו בשם עצמו. עמד על כך לרנר באומרו:

"אכן, החיוב השטרי שונה מחיוב חוזי רגיל. לפי האמור בסעיף 20 לפקודה, 'התקשרות על פי שטר... אינה שלמה ואפשר לחזור ממנה כל עוד לא נמסר המסמך'... בחיוב שטרי לא די בגמירת דעת, אלא יש צורך בהעברת השטר מהמושך לנפרע" (שם, בעמוד 314 וראו לעניין זה גם ברק, בעמוד 35; כן ראו הגדרת "אוחז" וזכויותיו על פי השטר בסעיפים 1 ו-37 לפקודה. באשר לשוני בין אוחז ובין מחזיק ראו לרנר, בעמוד 206).

על מנת לקבוע האם החוזים על פי השיקים נשוא התביעה בעניינו נעשו "בתחום המדינה" יש אפוא משמעות לשאלה היכן נמסרו השיקים על ידי המשיבה (המושכת) לידי המערערת (הנפרעת).

מחומר הראיות שהוצג בפני בית משפט קמא עולה כי השיקים שחוללו נמסרו למערערת בישראל. כך מלמד תצהירו של דוד אבן אשר רכש את הבעלות במערערת במחצית שנת 2005, המציין בסעיף 8 לתצהיר כי השיקים היו באותו מועד ברשות המערערת בישראל והוחזקו על ידה בכספת של הבעלים הקודמים (הריבוע הכחול). עוד מספר דוד אבן בסעיפים 10 ו-11 לתצהיר כי הוא נטל עמו את השיקים לארצות הברית במטרה להפקידם בחשבון הבנק של המערערת שפתח במיאמי. עובדות אלה לא נסתרו בראיות מטעם המשיבה ונוכח ההסדר הדיוני שהושג בין הצדדים לפיו הכריע בית משפט קמא בבקשה לסילוק על הסף על פי החומר הקיים בתיק ועל פי הסיכומים בכתב, נותר האמור בתצהירו של דוד אבן כראיה מוכחת שניתן לבסס עליה ממצא עובדתי. תמיכה נוספת לכך שהשיקים נמסרו למערערת בישראל ניתן למצוא בהסכם שנוסח על ידי המשיבה (המסמך מיום 31.3.2005 שאושר על ידי המערערת ביום 5.4.2005), בו מציינת המשיבה בין היתר כי עבור היתרה לתשלום בסך של כ-760,000 דולר ארה"ב "we will send you 7 additional post dated checks". עם שבעה שיקים אלה נמנים חמשת השיקים נשוא התביעה השטרית שחוללו, בהם צוינה המערערת כנפרעת וכן צוינה בהם כתובת עסקיה בעפולה. מותר להניח, אפוא, כי שיקים אלה אכן נשלחו על ידי המשיבה אל המערערת לכתובת זו, משמע, נמסרו למערערת בישראל ובכך הושלמה ההתקשרות והשתכלל החיוב החוזי-שטרי על פיהם בין המשיבה למערערת.

המסקנה הנובעת מן האמור לעיל היא כי התקיימו במקרה דנן התנאים המאפשרים המצאה אל מחוץ לתחום השיפוט על פי תקנה 500(4)(א) ונוכח מסקנה זו, מתייתר הצורך לדון בטענות שהעלתה המערערת באשר לעילות המצאה נוספות על פי תקנות 500(5) ו-(7) לתקנות סדר הדין האזרחי. עם זאת אומר בתמצית כי בכל הנוגע אליהן נראה שבית משפט קמא בחן את התקיימות התנאים בהתייחס לעילה השטרית, וקביעותיו בהקשר זה מבוססות ואינן מצדיקות התערבות.

17. אלא שבכך, כדברי בית המשפט בע"א 4601/02 ראדא תעשיות אלקטרוניות בע"מ נ' Bodstray Company Ltd., פ"ד נח(2) 465, 473 (2004) (להלן: עניין ראדא), לא תם "המסע שעורך בית המשפט בבואו להחליט אם להתיר המצאה מחוץ לתחום" וגם אם נתקיימו התנאים הנדרשים על פי אחת מתקנות המשנה של תקנה 500, מסור לבית המשפט שיקול דעת אם להתיר המצאה מחוץ לתחום השיפוט. בהקשר זה עליו לבחון בין היתר האם הפורום הישראלי הוא הפורום הנאות לדיון בתובענה שאת המצאתה מבקשים (שם, בעמוד 474; ראו גם רע"א 2705/97 הגבס א' סיני (1989) בע"מ נ' The Lockformer Co., פ"ד נב(1) 109, 112 (1998) (להלן: עניין הגבס)). בעניין ראדא ציין השופט גרוניס ואליו הצטרפה השופטת פרוקצ'יה (אך ראו הסתייגותו של הנשיא ברק שם, בעמוד 480 מול האות ה), כי כאשר הטענה בדבר פורום לא נאות מועלית בפני בית משפט ישראלי במסגרת הליך הנוגע למתן היתר להמצאת התובענה אל מחוץ לתחום השיפוט, דהיינו בטרם רכש בית המשפט הישראלי סמכות לדון בה, הנטל מוטל על התובע להראות כי הפורום הישראלי הוא הפורום הנאות (והוא הדין כאשר דן בית המשפט בבקשה לביטול היתר המצאה שניתן על פי צד אחד, שהדיון בה הינו למעשה דיון בבקשה המקורית, שם, בעמוד 472). לעומת זאת, מקום שטענה בדבר נאותות הפורום מועלית בפני בית משפט ישראלי המוסמך לדון בתובענה, הנטל הוא על הנתבע הטוען לאי-נאותות הפורום הישראלי לשכנע כי פורום זר (שיש לו סמכות לדון בתובענה) הוא הפורום הנאות וה"טבעי" לדון בתובענה.

לצורך קביעת "טבעיות" הפורום על בית המשפט להביא בחשבון את הנסיבות הצריכות לעניין ואת מכלול הזיקות הרלוונטיות, וכן את ציפיותיהם הסבירות של הצדדים כולם (ראו: ע"א 300/84 אבו עטיה נ' ערבטיסי, פ"ד לט(1) 365, 386 (1985); ע"א 2705/91 אבו-ג'חלה נ' חברת החשמל מזרח ירושלים בע"מ, פ"ד מח(1) 554, 575 (1993); ע"א 9725/04 אשבורן חברה לסוכנויות ומסחר בע"מ נ' CAE Electronics Ltd, פיסקה 18 (טרם פורסם, 4.9.2007)). עם השנים ונוכח מגוון אמצעי הקומוניקציה ודרכי התנועה העומדים לרשותנו במציאות המודרנית, כמו גם הסתעפות קשרי המסחר בזירה הבינלאומית, איבדה דוקטרינת הפורום הבלתי נאות לא מעט מכוחה והדבר קיבל ביטוי פעם אחר פעם בפסיקתו של בית משפט זה (ראו: עניין הגבס, בעמוד 114; רע"א 2903/96 מסיקה נ' דולנס, פ"ד נב(1) 817, 821 (1998); רע"א 3144/03 אלביט הדמיה רפואית בע"מ נ' Harefuah Servicos De Saude S/C LTDA, פ"ד נז(5) 414, 421 (2003); ראו גם מיכאיל קרייני "שיקולי הפורום הנאות: מסעם אל תום האלף השלישי ומעבר לו" מחקרי משפט יט 67 (2002) (להלן: קרייני)). יחד עם זאת אין מדובר בדוקטרינה שאבד עליה הכלח ונראה כי מקום שבו מתבקש אחד הפורומים המתחרים להרחיב את סמכותו ולהחילה על נתבע שאינו נמצא בישראל, מן הראוי לגלות יתר נכונות להטות אוזן לטענות המועלות על ידי הנתבע בעניין נאותות הפורום. בהקשר זה מקובלת עלי עמדתו של השופט א' גרוניס בעניין ראדא כי יש לנהוג זהירות בהפעלת שיקול הדעת המסור לבית המשפט על פי תקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי וכי ככל שהטענה בדבר פורום לא נאות מועלית במסגרת דיון בבקשה למתן היתר המצאה אל מחוץ לתחום השיפוט, הנטל הוא על מבקש ההיתר להראות כי ראוי שההליך יתנהל בישראל (לדעה שונה ראו קרייני, בעמוד 101).

18. בנטל זה לא עמדה המערערת במקרה שלפנינו. אדרבא, נראה כי מבחן "מירב הזיקות" כמו גם ציפיותיהם הסבירות של הצדדים מטים את הכף במקרה דנן באופן ברור אל עבר הפורום האמריקאי. התביעה השטרית בה עסקינן נסמכת כאמור על חמישה שיקים שמשכה המשיבה ואשר חוללו באי-פירעון בשל הוראת ביטול שניתנה על ידה. שיקים אלה, אף שנמסרו לידי המערערת בישראל, משוכים על בנק אמריקאי (Wachovia); מקום מושבה של המשיבה – מושכת השיקים – הוא כאמור בניו-ג'רזי, ארצות הברית; המערערת עצמה, באמצעות מר דוד אבן, הפקידה שיקים אלה לפירעון בחשבון בנק אותו פתחה בסניף של בנק לאומי במיאמי, פלורידה; והשיקים חוללו באי-פירעון בשל הוראת ביטול שניתנה על ידי המשיבה בארצות הברית לבנק הנמשך. נתונים ועובדות אלה אשר להם זיקה מובהקת לארצות הברית הם העומדים בבסיס עילת התביעה השטרית ומשכך הם מסמנים בבירור את הפורום האמריקאי כפורום הטבעי לדון בתביעה. טענות ההגנה שמעלה המשיבה כנגד התביעה השטרית, אף הן מטות את הכף אל עבר הפורום האמריקאי, בהיותן נוגעות בין היתר למועד האספקה ולאיכות השקיות שסופקו למשיבה בארצות הברית ונועדו לשוק האמריקאי. עוד טוענת המשיבה כנגד התביעה השטרית כי השיק החמישי (שנפרע) הופקד על ידי המערערת בטרם עת ובניגוד למוסכם בין הצדדים. העובדות הנוגעות לטענה זו אף הן בעלות זיקה ברורה לארצות הברית שם הופקד השיק כאמור, והוא הדין באשר להשלכות הנובעות מכך, לטענת המשיבה. יתרה מכך, המערערת עצמה גילתה דעתה כי הפורום האמריקאי הוא הפורום הטבעי לבירור טענותיה בעניין אי-פירעון השיקים. זאת משום שבעקבות התביעה שהגישה המשיבה בניו-ג'רזי בגין הנזקים שנגרמו לה בפרשה זו, מיהרה המערערת והגישה תביעה משלה בבית המשפט בפלורידה, בה כללה בין היתר טענות בעניין אי-פירעון השיקים. רק משדחה בית המשפט בניו-ג'רזי ביום 9.1.2006 את טענותיה של המערערת כי הוא אינו הפורום המוסמך ולחלופין כי אינו הפורום הנאות לדון בהן, פנתה המערערת לישראל והגישה את התביעה השטרית בבית המשפט המחוזי בנצרת. התנהלותה זו של המערערת יש בה משום Forum Shopping שאין לקבלו, כפי שטענה המשיבה בצדק. אכן, ניתן היה לצפות שהמערערת תכבד את החלטתו הנ"ל של בית המשפט בניו-ג'רזי מיום 9.1.2006 ותרכז בעקבותיה את מלוא הטענות בפרשה זו, לרבות בעניין השיקים שחוללו, בכתב ההגנה ובתביעה שכנגד שהגישה במסגרת אותו הליך. המערערת אכן ניסתה לתקן את כתב התביעה שכנגד שהגישה בפני בית המשפט בניו-ג'רזי באותו הליך ולהוסיף בו את טענותיה בעניין השיקים שחוללו, אך זאת עשתה רק משניתן על ידי בית המשפט המחוזי בנצרת פסק הדין נשוא הערעור שבכאן לפיו בוטל היתר ההמצאה והתביעה השטרית נדחתה על הסף.

19. בהתחשב בכל האמור לעיל אני סבורה כי יש להותיר בעינה את קביעתו של בית משפט קמא לפיה היתר ההמצאה שניתן למערערת במעמד צד אחד מבוטל, אך זאת מן הטעם שהפורום הישראלי איננו הפורום הנאות לדון בתביעה השטרית. עם זאת, אני סבורה כי יש להורות על מחיקתה של התביעה השטרית ולא על דחייתה (כפי שהורה בית המשפט המחוזי). אוסיף ואומר כי היה ויתברר שעל פי הדין האמריקאי לא ניתן מטעם כלשהו להגיש את התביעה השטרית בבית המשפט שם – עניין שהצדדים לא נדרשו אליו כלל בדיון בפנינו – כי אז תוכל המערערת לשוב ולהגיש את התביעה השטרית בפני הפורום הישראלי. אוסיף ואומר עוד בהקשר זה כי טוב תעשה המשיבה אם לא תערים קשיים שלא לצורך בפני המערערת בהגשת התביעה השטרית בארצות הברית ויקשה לקבל התנהלות מצידה החותרת מחד גיסא לסילוק על הסף של התביעה השטרית בישראל בטענת "פורום לא נאות", והמבקשת מאידך גיסא לחסום את ההתדיינות בתביעה זו בפני הפורום האמריקאי, אף שהוא לגישתה הפורום הטבעי לדון בה (ראו והשוו רע"א 9810/05 Martin J. Hecke נ' Pimcapco Limited, פיסקה 14 (טרם פורסם, 30.8.2009)).

נוכח המסקנה אליה הגעתי איני רואה צורך להידרש לטענה החלופית שהעלתה המשיבה ולפיה יש לעכב את הדיון בתביעה השטרית בשל הליך תלוי ועומד (Lis Alibis Pendens), ובמאמר מוסגר ייאמר כי עוקצו של טיעון זה ניטל ממילא נוכח פסק הדין האמריקאי שניתן בינתיים על ידי בית המשפט בניו-ג'רזי. אשר לפיסקה המסיימת של פסק הדין האמריקאי ראוי לציין עוד כי בהינתן חליפת המכתבים אליה הפנו הצדדים בהקשר זה, לא ניתן לקרוא באותה פיסקה את שמבקשת המערערת לקרוא בה ובוודאי שאין לייחס לבית המשפט המחוזי בניו-ג'רזי (שנתן את פסק דינו כעשרה חודשים ויותר לאחר הינתן פסק הדין נשוא ערעור זה לפיו סולקה התביעה השטרית על הסף), את ההכרעה בשאלת סמכותו של בית המשפט הישראלי לדון בתביעה השטרית. כמו כן לא ראיתי מקום להרחיב דברים באשר לערוץ הנוסף בו פעלה המערערת לצורך המצאת התביעה השטרית למשיבה (הוא הערוץ הקבוע בתקנה 482 לתקנות סדר הדין האזרחי), ומקובלת עלי בעניין זה קביעתו של בית משפט קמא לפיה לא עמדה המערערת בנטל המוטל עליה להראות כי אפרים היה במועדים הרלוונטיים מורשה בניהול עסקיה של המשיבה בישראל.

20. אשר לערעור שכנגד אכן אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בסוגיות של הוצאות ושכר טרחת עורך דין שנפסקו על ידי בית משפט קמא (ראו למשל ע"א 2792/03 יצהרי נ' טל אימפורט (מוצרי היער) בע"מ, פיסקה 15 לפסק דינה של השופטת ארבל (לא פורסם, 14.12.2006)), אך נראה לי כי המקרה דנן מצדיק בכל זאת את התערבותנו בהתחשב בסכום הזעום במיוחד שנפסק למשיבה (המערערת שכנגד) בגין הוצאות משפט (3,000 ש"ח), בלא שנפסק לזכותה סכום כלשהו עבור שכר טרחת עורך-דין, אף שבקשתה נתקבלה (על ההפרדה וההבחנה הנדרשת בין הוצאות משפט לשכר טרחת עורך דין ראו ע"א 9535/04 סיעת "ביאליק 10" נ' סיעת "יש עתיד לביאליק", פ"ד ס(1) 391, 398-397 (2005)).

21. אשר על כן אציע לחבריי לדחות בעיקרו של דבר את הערעור אך להורות על מחיקת התביעה השטרית ולא על דחייתה. כן אציע לחבריי לקבל את הערעור שכנגד ולחייב את המערערת לשלם למשיבה-המערערת שכנגד שכר טרחת עורך דין בשתי הערכאות בסך כולל של 50,000 ש"ח בצירוף מע"מ, בנוסף לסכום ההוצאות שפסק לזכותה בית משפט קמא.