בשם המבקש:                        עו"ד עליזה מזא"ה

בשם המשיב:                         עו"ד מנחם גרון

 

 

 

1.        זוהי בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט י' צבן), אשר דחה את ערעורו של המבקש על החלטת בית המשפט השלום בירושלים (כבוד השופט ע' שחם).

 

2.        המבקש נתבע על ידי המשיב בבית המשפט השלום בירושלים בגין מספר פרסומים אשר פרסם כנגדו בניגוד לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: התביעה העיקרית). בתגובה, הגיש המבקש תביעה-שכנגד בעילה דומה, בגין פרסומים אחרים אשר פרסם המשיב כלפיו. בית משפט השלום פיצל את הדיון בין שאלת האחריות לבין שאלת הנזק בשתי התביעות. לאחר שמיעת ההוכחות, הכריע בית המשפט בשאלת האחריות וקבע כי שתי התביעות תתקבלנה באופן חלקי (להלן: ההחלטה). לגבי התביעה-שכנגד נקבע שבחלק מהפרסומים אשר פרסם המשיב, המהווים הוצאת לשון הרע, נהנה הוא מאחת או יותר מההגנות המפורטות בחוק איסור לשון הרע. לאור האמור, נדחתה התביעה-שכנגד לגבי פרסומים אלה. קביעה זו התבססה על ממצאים שקבע בית המשפט במסגרת התביעה העיקרית. המבקש שסבר כי אותו חלק בהחלטה אשר דחה חלק מרכיבי תביעתו הוא בגדר פסק-דין סופי, הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי. המבקש לא ערער על ההחלטה בתביעה העיקרית. 

 

3.        בפסק דינו, דחה בית המשפט המחוזי את רובו של הערעור מהטעם הבא: 

 

משבחר פנדו [המבקש] שלא לערער על ממצאי בית משפט קמא בתביעה העיקרית, הפכו ממצאים אלה לממצאים חלוטים ואין לקבל ערעור עליהם בדרך עקיפה של תקיפתם במסגרת טענות העולות בנוגע לתביעה העיקרית. לכן, מן הבחינה המעשית ידון הערעור רק בטענות פנדו בקשר לתביעה שכנגד (חלקים א'-ט' להודעת הערעור). נוסף לכך, ככל שממצאי בית משפט קמא בתביעה שכנגד נסמכים על ממצאיו בתביעה העיקרית (ממצאים עליהם בחרו הצדדים שלא לערער) אין להתערב בהם.

 

           בית המשפט המחוזי בחן גם את שאר הטענות בערעור, שלא נכרכו בממצאי התביעה העיקרית, ומצא כי יש לדחותן מן הטעם שאין להתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו על-ידי בית משפט השלום.

 

4.        בבקשה שלפנינו טוען המבקש כי יש ליתן לו רשות לערער, שכן בית משפט המחוזי שגה בקובעו כי אין הוא יכול להתערב בממצאים שנקבעו בתביעה העיקרית, משאום שאלה הפכו ל"ממצאים חלוטים" משלא הוגש עליהם ערעור. המבקש סבור כי הוא נהג לאור ההלכה שנפסקה ברע"א 1560/06 אמנון לוי נ' רמי שקלים (טרם פורסם, 17.4.2007) ולא ערער על ההחלטה בתביעה העיקרית, שכן צריך היה להמתין להחלטה בעניין גובה הנזק. לפיכך, כך טוען המבקש, לא היה מקום לקבוע כי הממצאים שנקבעו בתביעה העיקרית חלוטים, שהרי ניתן יהיה לערער עליהם לאחר מתן פסק הדין הסופי. עוד טוען המבקש כי משכרך בית משפט השלום את מסקנותיו בתביעה-שכנגד עם ממצאיו בתביעה העיקרית, הרי שקביעתו של בית משפט המחוזי כי ממצאים אלו חלוטים הם, לא אפשרה לו לממש את זכות הערעור שלו על החלטת בית משפט השלום. בנוסף לאלה, מעלה המבקש טענות לגופו של עניין ומבקש כי נתערב בממצאיהם של בית משפט השלום ושל בית המשפט המחוזי.

 

5.        המשיב טוען כי אין מקום להתערבותנו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. לטענתו, אין לסטות מן הכלל לפיו ערכאת הערעור אינה מתערבת בממצאי עובדה של הערכאה הדיונית וממילא אין המקרה מקיים את החריגים לכלל לפיו רשות ערעור "בגלגול שלישי" תינתן במשורה, ומקום בו הסוגיה המשפטית היא בעלת חשיבות כללית או ציבורית החורגת מעניינים הפרטי של הצדדים. לגוף הטענות, מסכים המשיב כי ניתן יהיה לערער על הממצאים שנקבעו בתביעה העיקרית לאחר מתן פסק הדין הסופי. המשיב טוען כי קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה הממצאים בתביעה העיקרית הם חלוטים, הייתה לצורך ההכרעה בערעור שעמד בפניו, שכן לא הוגש עליהם ערעור או בקשת רשות ערעור. עוד הוא טוען כי למבקש "אצה הדרך" להגיש ערעור על החלטת בית משפט השלום טרם ניתן פסק הדין הסופי, ומשכך אין הוא יכול להלין אלא על עצמו.

 

6.        החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה, על פי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. על אף התנגדותו של המשיב לכך, מצאתי כי לא תיפגע זכותו כבעל דין כתוצאה מעניין זה. דין הערעור להתקבל.

 

7.        מקריאת ההחלטה של בית משפט השלום נמצא כי באף לא אחת מן התביעות ניתן "פסק-דין" המאפשר הגשת ערעור בזכות. בית המשפט קיבל באופן חלקי הן את התביעה העיקרית והן את התביעה שכנגד ובכך סיים את הדיון בשלב קביעת האחריות. לפיכך החלטת בית משפט השלום בשתי התביעות היא בגדר "החלטה אחרת" (ובית המשפט אף דייק בנסחו את כותרת ההכרעה כ"החלטה" ולא כ"פסק דין חלקי"). כלל מושרש היטב הוא שאין נוהגים ליתן רשות ערעור על סוג זה של החלטות, אלא במקרים חריגים שמתקיימים בהם טעמים מיוחדים המצדיקים סטייה מכלל זה (ראו למשל רע"א 373/97 שקולניק נ' שפיגל (לא פורסם, 20.2.1997); רע"א 4453/00 ציון חברה לביטוח בע"מ נ' שטיין (לא פורסם, 13.7.2000); רע"א 7040/00 משרד הבריאות נ' אדנה (לא פורסם, 15.10.2000); רע"א 6978/06 שירותי בריאות כללית נ' אביטן (לא פורסם, 17.9.2006); רע"א 5712/08 שירותי בריאות כללית נ' פלוני (לא פורסם, 7.9.2008)). במקרה הרגיל יש להמתין למתן פסק-דין סופי, שלאחריו ניתן להגיש ערעור בזכות על כל החלטותיה של הערכאה הדיונית, ובכלל זה על ההחלטה בשאלת האחריות. אין לומר כי אותם רכיבים שנדחו בתביעה-שכנגד מהווים "פסק-דין" המעניק כנגדם סעד המאפשר מתן זכות ערעור (ראו פרשת שקולניק) וממילא אין לומר כי הממצאים שנקבעו בתביעה העיקרית הינם "ממצאים חלוטים".

 

           משכך, הדרך הנכונה לתקיפת ההחלטה של בית המשפט השלום על-ידי המבקש הייתה בהגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, וזה בתורו היה צריך על-פניו לדחותה עד לאחר ההכרעה בשאלת גובה הנזק. פסק הדין במתכונתו הנוכחית שולל הלכה למעשה מהמבקש את זכות הערעור המהותית הקיימת לו על-פי דין.

 

           לפיכך, פסק דינו של בית המשפט המחוזי מתבטל בזאת. לאחר מתן פסק הדין הסופי אשר ידון גם בשאלת גובה הנזק, יוכל המבקש להגיש ערעור על פסק הדין על כל מרכיביו, כפי שגם הוסכם על ידי המשיב. 

 

           הערעור מתקבל, בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

 

           ניתן היום, ב' בכסלו התשע"א (9.11.2010).

 

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   10037030_P02.doc   גח

מרכז מידע, טל' 02-6593333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il