עורכי דין ! עורך דין ! עו"ד

עורכי דין ! עורך דין ! עו"דעורכי דין ! עורך דין ! עו"דעורכי דין ! עורך דין ! עו"דעורכי דין ! עורך דין ! עו"דעורכי דין ! עורך דין ! עו"דעורכי דין ! עורך דין ! עו"דעורכי דין ! עורך דין ! עו"דעורכי דין ! עורך דין ! עו"ד
עורכי דין ! עורך דין ! עו"ד

תגיות לעמוד: עורך דין עורך דין דיני אינטרנט עורכי דין לשון הרע זכויות יוצרים פיצויי פיטורין עו"ד תקנון גילוי נאות הוצאה לפועל תביעה ייצוגית gurl shi  תקשורת בית משפט גביית חובות פשיטת רגל

 

צור קשר

 

ייעוץ משפטי

 

הפוך לעמוד הבית

 

הוסף למועדפים

 

תקנון אינטרנט

 

 

 

בתי המשפט

 

חוקים

 

מאמרים

 

אינדקס עורכי דין

 

פנייה במייל

 

כותבים עלינו

 

מעורבות חברתית

 

שכר טירחה מינימלי

 

השקעות ויזמות

 

   

ִ

פסקי דין

פטר דימיטרוב נ. שר הפנים -מר אלי ישי

 

 

בפני:  

כבוד השופטת א' פרוקצ'יה

 

כבוד השופטת ע' ארבל

 

כבוד השופט א' רובינשטיין

 

העותרים:

1. פטר דימיטרוב

 

2. טניה דימיטרוב

 

3. סמואל דימיטרוב

 

4. דיויד דימיטרוב

                                          

 

נ  ג  ד

                                                                                                    

המשיבים:

1. שר הפנים, מר אלי ישי

 

2. ראש מנהל האוכלוסין במשרד הפנים, מר הרצל

    גדז

 

3. מדינת ישראל, משרד הפנים

 

 

 

עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים

 

 

 

 

בשם העותרים:

עו"ד משה גולדברג, עו"ד יריב חנדלי

 

בשם המשיבים:

                      עו"ד איתי רביד

 

פסק-דין

 

השופטת א' פרוקצ'יה:

 

1.             העותר, פטר דימיטרוב, עלה עם משפחתו מבולגריה לישראל בשנת 1991 וקיבל את אזרחותו הישראלית מיד עם הגעתו ארצה. בשנת 2000, לאחר גירושיו מאשתו הראשונה, ביקש כי תוענק אזרחות ישראלית לאשתו השנייה ששהתה אותה עת באופן בלתי חוקי בישראל. בעקבות בקשה זו, ובמסגרת בדיקת זכאותה של האשה לקבלת מעמד בישראל, התעורר חשד אצל הרשויות בענין זכאותו של העותר עצמו למעמד בישראל, והענין הועבר לבדיקה. בסיומה של הבדיקה, הגיעו המשיבים למסקנה כי העותר קיבל את אזרחותו הישראלית בהתבסס על מידע כוזב בדבר זהות אמו, אותה הציג כיהודיה. על כן, הוחלט לשלול את אזרחותו של העותר, שניתנה לו על בסיס יהדותו, וכן את מעמד בני משפחתו. העותר הציג ראיות נוספות במטרה להוכיח את יהדותו, אך המשיבים דחו ראיות אלה, בנימוק כי גם ראיות אלה הינן כוזבות. עוד התברר, כי לעותר עבר פלילי אותו הסתיר מהמשיבים עובר לקבלת אזרחותו מכח שבות. מכאן העתירה שלפנינו.

 

רקע עובדתי

 

  • 2.             העותר נולד בבולגריה בשנת 1967. כאמור, בשנת 1991 עלה לישראל עם אשתו הראשונה ובנו. עם עלייתו לישראל, הציג העותר בלשכת הקשר, העוסקת בבדיקת זכאות לקבלת מעמד של עולים (להלן: לשכת הקשר), תעודת לידה משוחזרת, בה צויין כי אמו הינה אשה יהודיה בשם רחל אייזקס-קלדרון. על סמך תעודה זו, ניתנו לעותר אזרחות ישראלית ותעודת עולה בהתאם להוראות חוק השבות, התש"י-1951 (להלן: חוק השבות) וחוק האזרחות, התשי"ב-1952 (להלן: חוק האזרחות). בהתבסס על מעמד העותר מכח חוק השבות, קיבלו גם בני משפחתו של העותר, שאינם יהודים, אזרחות ישראלית.

 

  • 3.             בשנת 1999 התגרש העותר מאשתו הראשונה, ובשנת 2000 ביקש העותר הכרה במעמדה של אשתו השניה (היא העותרת 2) מכוח מעמדו שלו. בקשה זו הביאה לבדיקה מחודשת של הרשויות בדבר זהותו של העותר כיהודי. לצורך כך, פנו המשיבים בבקשת סיוע לגורמים הרלבנטיים בבולגריה. במסגרת זו, רשויות בולגריה נתבקשו להמציא תעודת לידה משוחזרת של העותר על פי הרישום הקיים במרשם האוכלוסין הבולגרי. מן החומר שהציגו רשויות בולגריה למשיבים עלה, כי אימו של העותר היא סטויאנקה סטויאנובה דימיטרובה, שאיננה יהודיה (להלן: דימטרובה). ממצא זה עמד בסתירה לאמור בתעודת הלידה המשוחזרת שהציג העותר מטעמו בשנת 1991, לפיה אמו היא רחל קלדרון. הדבר העמיד בספק את זכאות העותר ומשפחתו לאזרחות ישראלית.

 

  • 4.             על כן, בתאריך 18.4.01 נערך לעותר שימוע בלשכת הקשר, ובמסגרת השימוע הוא נתבקש להמציא ראיות לתמיכה בגרסתו כי אמו היא אכן יהודיה, ולהסביר את הסתירה שנמצאה בין המידע שהועבר מרשויות בולגריה ביחס להיותו בנה של דימיטרובה, לבין התעודה שהציג בעת עלייתו לישראל, לפיה אימו היא רחל קלדרון. במסגרת השימוע אף הובהר לעותר, כי לאור ממצאים אלה עומדת זכאותו לאזרחות ישראלית לבחינה מחודשת, והוענקו לו מספר חודשים להציג ראיות שיתמכו בטענותיו.

 

  • 5.             בתגובה, המציא העותר ללשכת הקשר מספר מסמכים, וביניהם מכתב מטעם ראש עיריית אלחובו שבבולגריה, לפיו אמו היא רחל קלדרון, וכי דימיטרובה נרשמה כאם חוקית של העותר רק כשנה לאחר לידתו, לאחר שאומץ על ידה. כמו כן, הוצג תצהיר של אדם בשם רפאל קלדרון, אשר הזדהה כקרוב משפחתה של רחל קלדרון, בו הצהיר כי מקשריה של רחל קלדרון עם אביו של העותר נולד "ילד בשם פטר", וכי כשנה לאחר הולדת הילד, נשא אביו של העותר אישה אחרת שאימצה את הילד. למרות זאת, המשיבים סברו כי המסמכים שהציג העותר לא רק שלא יישבו את הסתירות הקיימות, אלא אף העלו שאלות ותהיות נוספות לגבי גרסתו, כגון מהו מועד אימוצו, לכאורה, על ידי דימיטרובה, וכיצד זה שאין כל רישום רשמי של הולדת העותר לרחל קלדרון. לאור זאת, הועבר הטיפול בעניינו של העותר לוועדה המייעצת בדבר ביטול אזרחות ואשרת עולה (להלן: הוועדה המייעצת), שתפקידה לייעץ לשר הפנים בעניינים אלה.

 

  • 6.             בתאריך 16.5.01 התכנסה הוועדה המייעצת לדון בעניינו של העותר, ולאחר שבחנה את המסמכים השונים, החליטה לדחות את הכרעתה לפרק זמן נוסף כדי לתת הזדמנות נוספת לעותר להמציא מסמכים נוספים בענין יהדותו, לרבות מסמכים המאשרים את אימוצו בידי דימיטרובה כשנה לאחר לידתו. בתאריך 23.5.01 נלקחה מהעותר אזרחותו, ובמקומה הוענק לו ולמשפחתו רישיון שהייה בישראל עד לסיום הבדיקות בעניינו. כיום, כל בני המשפחה – העותר, אשתו השנייה טניה, ושני ילדיהם הקטינים – הם בעלי מעמד של תושבים ארעיים בישראל ובעלי אשרה מסוג א/5 המעניקה להם הטבות סוציאליות.

 

           במקביל, המשיכה לשכת הקשר לבצע בדיקות ביוזמתה בנושא זה, ובמסגרת בירוריה, פנתה בשנית לרשם האוכלוסין בבולגריה, וביקשה לקבל העתק ארכיוני של מרשם האוכלוסין בעניינו של העותר. לכשזה התקבל בישראל, התברר כי מועד רישומו של העותר במרשם האוכלוסין הבולגרי כבנה של דימיטרובה בוצע שלושה ימים בלבד לאחר לידתו, ולא כשנה לאחר לידתו כפי שהוא טען. על כן, בתאריך 25.9.01 המליצה הוועדה המייעצת על ביטול מוחלט של מעמד העותר בישראל – בין כאזרח ובין כבעל אשרת שהייה ארעית, וביום 29.9.01 בוטל מעמדו בישראל על ידי מנהל מינהל האוכלוסין.

 

  • 7.             בשל תקלה בהתנהלות המשיבים, לא נמסרה לעותר הודעה על ביטול מעמדו האזרחי, ובתאריך 30.10.01, בעת ששב מנסיעת עסקים מחו"ל, נאסרה כניסתו לישראל. בעקבות זאת, הוגשה בדחיפות עתירה בנושא זה ביום 1.11.2001, ועם הגשתה, הישעה משיב 2 את גירושו של העותר, והוא הורשה לשוב לארץ לפנים משורת הדין, לשם התארגנות. רק ביום 6.11.01, בעקבות פניית ב"כ העותר, הודיעו המשיבים במכתב לעותר את הסיבות והרקע לשלילת מעמדו בישראל.

 

  • 8.             בעקבות התפתחויות אלה, לבקשת העותר, נערכו עמו ועם בא כוחו שתי פגישות עם מנהל מינהל האוכלוסין. בפגישות אלה המציא העותר מסמכים נוספים לתמיכה בטענותיו כי נולד לאם יהודיה. במסמכים נמצאו תצהיר של דימיטרובה כי אימצה את העותר בשנת 1969, וכי היא אינה אמו הביולוגית, וכן עותק של תעודת לידה לפיה אמו של העותר היא רחל קלדרון. לדברי העותר, תעודת הלידה לפיה רחל קלדרון היא אמו נמצאה על ידי חוקרים פרטיים מטעמו בבית סבתו בבולגריה, אולם כאשר ביקש מנהל מינהל האוכלוסין לקבל לידיו את התעודה המקורית ולא רק עותק מצולם ממנה, ציין העותר כי אין באפשרותו להציג את המקור. סירוב זה עודנו שריר וקיים, על אף פניות חוזרות לעותר בענין זה מצד הגורמים הרלבנטיים. כן הציג העותר מכתב מראש עיריית אלחובו, בו מאשר ראש העירייה בחתימתו את לידתו של העותר לרחל קלדרון, וכן צילום של ספר רישום הלידות של בית חולים בבולגריה, בו רשום כי בשנת 1967 נולד לרחל אייזקס בן בשם "פטר", שהוא כשמו הפרטי של העותר. כמו כן, הציג העותר פסק דין הצהרתי של בית משפט בבולגריה מתאריך 16.11.01, בו נדונה תובענה להכרה ברחל קלדרון כאמו של העותר, ואשר במסגרתו הכריע בית המשפט בבולגריה, על סמך העתק תעודת הלידה המצולמת, ותצהירי העדים מטעם העותר, כי העותר נולד בשנת 1967 לאשה בשם רחל, שהיא אשה יהודייה.

 

  • 9.             המשיבים העבירו את צילום ספר הלידות מבית החולים הבולגרי לבדיקת המעבדה לזיהוי פלילי במשטרת ישראל. מהתשובה שהתקבלה בתאריך 17.2.02 עולה, כי אין התאמה בתכונות הכתיבה בין השורות הנוגעות לרישום הלידה המיוחסת לרחל קלדרון, לבין יתר השורות הרשומות בספר זה, ולכן התעורר ספק ביחס למקוריות המסמך. כמו כן, פנו המשיבים שוב אל הרשויות בבולגריה וביקשו לבחון את זהות אמו של העותר פעם נוספת, כדי לקבל הכרעה סופית בעניינו. מתשובת שגרירות בולגריה בישראל מתאריך 18.2.02 עולה כי עמדתה החד משמעית של ממשלת בולגריה היא כי אמו של העותר היא דימיטרובה, וזאת בהתבסס על בדיקת הרישומים הארכיוניים של מרשם האוכלוסין, ושל תעודת הלידה של העותר בבולגריה.

 

  • 10.          ביום 28.2.02, בעודו ממתין לתשובת המשיבים בעניינו, הגיש העותר עתירה כנגד החלטת המשיבים לשלול את אזרחותו. במסגרת העתירה, הציג העותר מידע נוסף שלא הוצג קודם לכן למשיבים, ובכלל זה מכתב התנצלות בחתימת ראש עיריית אלחובו לפיו מתנצל ראש העיר על הבעיות שנגרמו לעותר בשל הטעות הטכנית שנעשתה על ידי עובד העירייה שרשם את אמו המאמצת של העותר כאמו במרשם האוכלוסין, במקום את אמו הביולוגית רחל קלדרון. כמו כן, הוצגה בדיקת רקמות שנעשתה בישראל מדם שנלקח, לטענת העותר, מדימיטרובה בחו"ל, ושעל פי תוצאותיה היא אינה אמו הביולוגית של העותר.

 

  • 11.          בתגובה, שלחה המדינה נציגה משגרירות ישראל בבולגריה לבדוק את מסמכיו של העותר הרשומים באלחובו, ולהיפגש אישית עם ראש העירייה שם. עמדתו של ראש עיריית אלחובו באותה פגישה היתה כי הוא מכחיש כל קשר שהוא למכתב ההתנצלות שנשלח, כביכול, בשמו לעותר, וכי הוא מעולם לא חתם על מכתב כזה. אשר לאפשרות קיומן של תעודות לידה סותרות, ראש העיר הזמין ללשכתו את ראש מחלקת רישום התושבים של העיר אלחובו, ובנוכחות נציגת השגרירות, היא בחנה את ספר המרשם של העיר, והתחייבה בפניה, כי לעותר יש רישום לידה אחד בלבד, ולפיו אימו היא דימיטרובה. כן אישרה כי אין, ומעולם לא היה, מסמך מתקן חדש או אחר במרשם האוכלוסין בעניינו של העותר.

 

  • 12.          במסגרת הטיפול בעתירה, ובדיקת אמיתות הצהרותיו של העותר בלשכת הקשר, התברר עוד כי הצהרתו של העותר, לפיה אין לו עבר פלילי כלשהו, הינה הצהרה כוזבת. למשיבים נודע, אגב הבדיקה שערכו בעניינו, כי בשנת 1986 הוא הורשע בבולגריה בעבירות אונס ביחד עם אחרים של צעירה שלא מלאו לה 16 שנים, וכן במעשה מגונה בקטינה שטרם מלאו לה 14 שנים, ובעבירת שוד. בגין עבירות אלו נדון העותר לארבע שנות מאסר. כמו כן, בשנת 1987 הורשע העותר בבית משפט צבאי בביצוע שתי עבירות נוספות, וגם בגינן נגזר עליו עונש מאסר.

 

  • 13.          לאור המידע החדש, נדון עניינו של העותר באופן סופי בפני שר הפנים, ובתאריך 14.11.07 החליט השר כי העותר אינו זכאי, ומעולם לא היה זכאי, לעלות לישראל מכח חוק השבות. בהחלטתו ציין השר כדלקמן:

 

"שוכנעתי כי מתן המעמד למר פטר דימיטרוב ובני משפחתו התבסס על ידיעות כוזבות, וכי אין מקום לחזור מההחלטה שהתקבלה ביום 29.9.01 בדבר ביטול אזרחותו. מסקנתי היא כי מר דימיטרוב איננו זכאי לעלות לישראל בהתאם לחוק השבות, התש"י-1950.

...

בנסיבות אלה, בהינתן העובדה שדבר העדר זכאותו הראשונית של מר דימיטרוב למעמד עולה, יחד עם העובדה שבמועד עלייתו מסר ידיעות כוזבות בדבר עצם יהדותו, בעינן עומדות, וממילא הכרעתי לעיל כי איננו זכאי למעמד עולה... לא ראיתי צורך להכריע בשאלות הנוגעות לעברו הפלילי, ולמשמעות אי גילויו על ידי העותר בעת העלייה.

 

לאור האמור לעיל, החלטתי כי אין מקום להשיב למר דימיטרוב ו/או לבני משפחתו את מעמדם".

 

  • 14.          לאחר שהוחלט לשלול את אזרחותו של העותר מכח חוק השבות, העביר שר הפנים את הדיון בעניינו לוועדה הבין-משרדית לקביעה ולמתן מעמד על בסיס הומניטארי. לאחר דיון בעניינו של העותר, החליטה הוועדה הבין-משרדית ביום 8.7.08 פה אחד, שלא להיענות לבקשתו של העותר, משלא מצאה טעמים הומניטאריים המצדיקים מתן מעמד בישראל לעותר ולבני משפחתו. בכך, בקשתו לקבל מעמד בישראל עבורו ועבור בני משפחתו סורבה באופן סופי.

 

           על ביטול מעמדו בישראל של העותר, בהשלכה גם על בני משפחתו, נסבה העתירה.

 

טענות הצדדים

 

טענות העותר

 

  • 15.          העותר טוען, כי הזכות לאזרחות כזכות יסוד מחייבת כי שלילתה על ידי הרשות המוסמכת תיעשה רק על בסיס ראיות מינהליות בעלות משקל נכבד, שלא הובאו במקרה זה. לטענתו, הראיות שהוא הציג תומכות ביהדותו, והיה מקום ליתן להן משקל מכריע, ולא לבטל את מעמדו בהליך חפוז, ולא ראוי. העותר בטיעונו מבקר קשות את התנהלותה של הרשות, וטוען כי די היה בארוע שהביא לגירושו מהארץ בלא שנמסרה לו הודעה מוקדמת על ביטול מעמדו האזרחי, כדי לבטל מעיקרא את החלטת הרשות בענין זה.

 

  • 16.          אשר לעברו הפלילי, העותר טוען כי אין לו "עבר פלילי" במשמעות אליה מכוון חוק השבות, ואין גם מקום לקבוע כי מסר ידיעות כוזבות או הסתיר ידיעות כלשהן בענין זה. לטענתו, אי מתן פרטים על הרשעותיו בבולגריה נבע מכך שסבר כי העבירות שנדונו בבית הדין הצבאי אינן בחזקת "עבירות" לצורך ההצהרה בענין האזרחות, וכי הטופס עליו נדרש לחתום מתייחס רק לעבירות כנגד העם היהודי ומדינת ישראל. הוא אינו כופר בכך שנשפט בבית משפט צבאי וריצה עונש מאסר בבולגריה, אולם, לדבריו, מאסר זה נבע מעריקתו משירות קרבי בצבא בולגריה באוגוסט 1987, ולהרשעתו זו צורפו אישומים ב"עבירות קלות", אותן ביצע כשהיה נער, ונקלע למסכת של אי הבנות עם אביה של נערה שהיתה חברתו אותה עת. הוא מוסיף, כי לא ניתנה לו הזדמנות נאותה להתגונן מפני האשמות אלה בעת שעמד למשפט בגינן. הוא שוחרר מהכלא בבולגריה בעקבות חנינה, ועברו הפלילי בבולגריה נמחק ונמחל לו. על פי חוקי בולגריה, הוא רשאי להצהיר כי לא עבר עבירות פליליות מעולם, ולאור עקרון "שוויון הדינים" לא חלה עליו חובה להצהיר על עבירות אלה גם בישראל.

 

           על רקע טענות אלה, מבקש העותר להורות למשיבים לבטל את ההחלטה על ביטול אזרחותו, ולהחזיר לו ולמשפחתו את מלוא זכויותיהם האזרחיות הנגזרות ממעמדו של העותר כאזרח ישראלי מכח שבות.

 

טענות המשיבים

 

  • 17.          המשיבים טוענים כנקודת מוצא, כי הענקת אזרחות כפופה לשיקול דעת הגורם המוסמך, המונחה, בין היתר, על פי הסייגים לאזרחות שנקבעו בדין. לטענתם, מכלול הראיות המינהליות המצויות בידם מצביעות על כך שאמו של העותר אינה רחל קלדרון אלא דימיטרובה, שאינה יהודיה, ולכן הצהרת העותר בענין זה עם עלותו לישראל בשנת 1991 חוטאת לאמת, ואינה משקפת את המצב לאשורו בדבר זהותו. ההחלטה בדבר ביטול אזרחותו של העותר הינה חוקית וסבירה ומבוססת על ראיות רבות ומגוונות, והיא ניתנה במסגרת סמכותו של שר הפנים על פי סעיף 11(ב) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: חוק הכניסה לישראל), המסמיך את שר הפנים לבטל אשרת עולה ותעודת עולה שניתנו על פי חוק השבות, אם הושגו על ידי מתן ידיעות כוזבות. בהחלטת הגורם המוסמך לא נפל כל פגם המצדיק את התערבותו של בית משפט זה, והחלטות המשיבים נתקבלו לאחר בירור עובדתי ויסודי, ולאחר שזכות הטיעון של העותר מוצתה בפורומים שונים. אשר לעברו הפלילי של העותר, מציינים המשיבים כי הסתרת הפרטים הנוגעים לכך מהווה היא עצמה בבחינת מסירת ידיעה כוזבת, והפרה של החובה ליתן לרשות פרטים מלאים ומהימנים. הפרת חובה זו מתירה כשלעצמה לשר הפנים לבטל אזרחות על פי סעיף 11(ב) לחוק הכניסה לישראל, ולפיכך גם גורם זה הוא רלבנטי במסגרת שיקול הדעת הנתון לשר הפנים בענין שלילת אזרחות, וזאת לצד עצם הסיכון הנשקף לבטחון הציבור על רקע עברו הפלילי של העותר.

 

הכרעה

 

  • 18.          סעיף 1 לחוק השבות קובע כי "כל יהודי זכאי לעלות ארצה". סעיף 2(א) לחוק האזרחות קובע כי "כל עולה לפי חוק השבות, תש"י-1950, יהיה לאזרח ישראלי מכח שבות". "יהודי" לפי סעיף 4ב לחוק השבות הוא, בין היתר, "מי שנולד לאם יהודיה... והוא אינו בן דת אחרת". הוכחת הפרטים בדבר יהדותו של אדם נעשית באמצעות ראיות מינהליות בעלות ערך הוכחתי מספיק על פי נסיבות המקרה (בג"צ 442/71 לנסקי נ' שר הפנים, פ"ד כו(2) 337, 355-357 (1972)). הנטל הראשוני להבאת ראיות מספיקות לביסוס זכאות לשבות מוטל על המבקש (בג"צ 394/99 מקסימוב נ' משרד הפנים, פ"ד נח(1) 919, 928 (2003), להלן: ענין מקסימוב).

 

           זכותו של יהודי לעלות לישראל ולזכות באזרחות ישראלית כפופה לסייגים. סעיף 2 לחוק השבות קובע כדלקמן:

                            

אשרת עולה

 

(א) העלייה תהיה על פי אשרת עולה.

 

(ב) אשרת עולה תינתן לכל יהודי שהביע את רצונו להשתקע בישראל חוץ אם נוכח שר הפנים שהמבקש –

 

       (1)     פועל נגד העם היהודי; או

(2)     עלול לסכן בריאות הציבור או בטחון   המדינה; או

(3)     בעל עבר פלילי העלול לסכן את שלום הציבור".

 

  • 19.          מעמד עולה שניתן לאדם מכח חוק השבות חשוף לאפשרות ביטול אם הוענק בהתבסס על מצג כוזב. סעיף 11(ב) לחוק הכניסה לישראל מסמיך את שר הפנים, על פי שיקול דעתו, לבטל אשרת עולה אם הושגה על ידי מתן ידיעות כוזבות. זו לשונו:

 

ביטול אשרות

 

"שר הפנים רשאי בהחלטה מנומקת לבטל אשרת עולה ותעודת עולה שניתנו לפי חוק השבות, תש"י-1950, אם הושגו על ידי מתן ידיעות כוזבות".

 

           סעיף 11(ג) לחוק האזרחות, במתכונתו במועד הרלבנטי לענייננו, וקודם לתיקונו, הורה כי שר הפנים רשאי לבטל את אזרחותו הישראלית של אדם, אם הוכח להנחת דעתו שהאזרחות נרכשה על יסוד פרטים כוזבים, ורשאי השר לקבוע שביטול האזרחות יחול גם על ילדו הקטין של אותו אדם (ע"פ 7569/00 יגודייב נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(4) 529, 575-577 (2002)).

 

  • 20.          מעמדו האזרחי של אדם במדינה הוא בבחינת זכות בעלת אופי חוקתי הנתונה בידיו. פועל יוצא מכך הוא, כי שלילת מעמד אזרחי ממי שזכאי לכך על פי דין מהווה פגיעה קשה בפרט, בהינתן מעמד-העל הניתן לזכות האזרחות במדינה (בג"צ 2757/96 אלראי נ' שר הפנים, פ"ד נ(2) 18, 22 (1996); בג"צ 2934/07 שורת הדין נ' יושבת ראש הכנסת (לא פורסם, 16.9.2007)); בג"צ 1029/06 נודלמן נ' שר הפנים (לא פורסם, 14.5.2008), להלן: ענין נודלמן). עם זאת, הזכות לאזרחות אינה בבחינת זכות מוחלטת שלא ניתן לבטלה מקום שהיא הושגה באמצעים פסולים. אולם, בשל משקלה המיוחד של הזכות לאזרחות, משעה שהוכרה והוענקה לפרט, נדרש מטען ראייתי כבד-משקל במיוחד כדי להצדיק את ביטולה. "הזכות לתעודת עולה ולאזרחות היא בעלת חשיבות רבה, ולכן אין לשלול אותה אלא בשל טעם בעל משקל רב" (בג"צ 1227/98 מלבסקי נ' שר הפנים, פ"ד נב(4) 690, 704 (1998), להלן: ענין מלבסקי; בג"צ 2394/95 מוצ'ניק נ' משרד הפנים, פ"ד מט(3) 274 (1995), להלן: ענין מוצ'ניק). נדרשת תשתית איתנה ממנה עולה כי האזרחות נרכשה על יסוד פרטים כוזבים (בג"צ 1712/00 אורבנביץ נ' שר הפנים, פ"ד נח(2) 951, 957 (2004), להלן: ענין אורבנביץ). על הזהירות המיוחדת שבה יש לנקוט בביטול אזרחות שנרכשה על יסוד פרטים כוזבים עמד בית משפט זה גם בבג"צ 4082/04 שימנוביץ נ' שר הפנים (לא פורסם, 30.5.2010) (להלן: ענין שימנוביץ), באומרו:

 

"הזכות לאזרחות הינה אחת מזכויות היסוד של הפרט. על כן, יש לנהוג זהירות בהחלטות הפוגעות בה או שוללות אותה, ולעשות כן לתכלית ראויה ובמידה ראויה בלבד. לצד זאת, ככל זכות אחרת, לא מדובר בזכות מוחלטת. הזכות לאזרחות מוגבלת בסייגים מסוימים לכתחילה, וכן ניתן לבטלה בדיעבד" (ענין שימנוביץ, פסקה 10; ראו גם: בג"צ 7348/08 גריגוריאן נ' משרד הפנים (לא פורסם, 5.1.2010); ענין אורבנביץ, בעמ' 957-960).

 

           לאור מעמדה הרם של הזכות לאזרחות, לא יוכלו ראיות פחותות משקל לשמש בסיס לשלילתה של זכות זו. כדבריו של השופט מצא בענין מוצ'ניק:

 

"שלילת תעודת עולה ואזרחות שכבר הוענקו נעשית לאחר שהסתיים ההליך המינהלי, ולפיכך גורמת לפגיעה קשה ביותר באינטרס ההסתמכות והציפייה. לכן נדרשות לביסוסה ראיות מינהליות חזקות במיוחד" (ענין מוצ'ניק, בעמ' 280).

 

 

           (ראו גם בג"צ 3615/98 נימושין נ' משרד הפנים, פ"ד נד(5) 780, 787 (2000); ענין מלבסקי, בעמ' 704; ענין מקסימוב, בעמ' 930-931; כן ראו בג"צ 4504/05 סקבורצוב נ' השר לבטחון פנים, פסקה 16 (לא פורסם, 4.11.2009), להלן: ענין סקבורצוב).

 

  • 21.          מנגד, אין בדרישה לרף גבוה במיוחד של ראיות מינהליות כדי למנוע שלילת אזרחות ממי שהשיגה באמצעים פסולים, ומי שזכה במעמד אזרחי על בסיס פרטים כוזבים אינו חסין מפני שלילת אזרחותו. ככל שיוצגו ראיות כבדות משקל שתבססנה קיומם של אמצעים פסולים שנעשה בהם שימוש כדי לרכוש אזרחות, מוסמך שר הפנים לבטלה (בג"צ 1712/93 טורשצ'ב נ' שר הפנים (לא פורסם, 23.5.1994); ענין מוצ'ניק, בעמ' 278). על פי סעיף 2 לחוק השבות, תנאי לעלייה הוא בראש ובראשונה בהיות אדם יהודי, וכן בהבעת רצונו להשתקע בישראל, ובאי התקיימותם של הסייגים לרכישת הזכות המנויים בסעיף 2 לחוק השבות. מי שקנה את מעמדו על סמך טענות כוזבות ביחס לנתונים אלה, מוסמכת הרשות לשלול את מעמדו, משהוכח כי הבסיס העובדתי עליו נשענה ההכרה בזכותו של אדם לשבות ולעלייה לישראל התערער.

 

הצגת פרטים כוזבים בדבר יהדותו של העותר

 

  • 22.          בענייננו, התברר כי העותר השיג את מעמדו האזרחי מכח שבות על בסיס טענות כוזבות. התעודה המציגה, כביכול, את אמו כיהודיה התבררה כבלתי מהימנה; מנגד, ראיות אובייקטיביות המצויות אצל הרשויות מצביעות על כך שאמו הטבעית של העותר אינה יהודיה. ראיות אלה לא הופרכו, ופרטי מסמכים נוספים שהעותר הציג נמצאו בלתי אמינים וקעקעו את אמיתות המצג העובדתי שהוא הציג לצורך רכישת מעמד אזרחי. הראיות שבידי המשיבים, בצד אי אמינות ראיותיו של העותר, מספקות לצורך ביטול מעמדו של העותר בישראל, משמעמד זה הושג בדרכי כזב.

 

           בדיקות המעבדה לזיהוי פלילי עוררו ספק ניכר במקוריות תעודת הלידה המשוחזרת שהציג העותר למשיבים, המציגה, כביכול, את רחל קלדרון כאמו; עמדתו של ראש עיריית אלחובו, כפי שהוצגה לנציגת שגרירות ישראל בבולגריה, שוללת מכל וכל את גרסת העותר לפיה הוא בנה של אם יהודיה, ומעלה חשש של ממש כי מכתבים שנכתבו, כביכול, בשמו זוייפו; הבקשות החוזרות ונשנות שהיפנו המשיבים לעותר להציג תעודות אותנטיות להוכחת יהדותו נענו בסירוב גורף; על אף שהעותר טען כי רחל קלדרון, אמו היהודייה כביכול, עודנה בחיים, הוא סירב להפגישה עם המשיבים, או להעביר לידיעתם את כתובת מגוריה העדכנית; העותר מעולם לא הציג תעודת אימוץ מקורית או פסק דין מקורי בדבר אימוצו על ידי דימיטרובה, על פי טענתו, אשר היה בהם כדי לתמוך בטענתו לפיה הוא נולד לאם יהודיה אך אומץ על ידי דימיטרובה, הרשומה במרשם האוכלוסין הבולגרי כאמו.

 

           מנגד, המשיבים הציגו ראיות בעלות משקל נכבד, המספקות בסיס מספיק לשלילת אזרחותו של העותר מכח חוק האזרחות. התשובות הרשמיות שקיבלו המשיבים מטעם שגרירות בולגריה, כמו גם הצהרותיו של ראש עיריית אלחובו שבבולגריה כי העותר נולד לדימיטרובה, ביחד עם מרשם האוכלוסין הארכיוני של בולגריה, וכן תעודות הלידה שהומצאו על ידי רשויות בולגריה לבקשת המשיבים – כל אלה מעידים כי העותר לא נולד לאם יהודיה בשם "רחל קלדרון", ומצביעים על כך כי אזרחותו הישראלית הוענקה לו בהתבסס על פרט כוזב זה.

 

  • 23.          העותר הציג אמנם פסק דין הצהרתי של בית משפט בבולגריה לפיו רחל קלדרון הינה אמו, אולם בית משפט זה כבר קבע לא אחת כי הגשת פסק דין הצהרתי שניתן בבית משפט של מדינה זרה, אינה ראייה קונקלוסיבית לאמור בו, והוא אינו מייתר את הצורך להעריך את מכלול הראיות לצורך בחינת שאלת המעמד (בג"צ 8377/99 צ'רבקוב נ' משרד הפנים (לא פורסם, 13.11.2000)). כבר נפסק, כי הגשת פסק דין שניתן בבית משפט זר אינה מהווה בהכרח תשתית עובדתית מספקת בדבר זכאות אדם למעמד על פי חוק השבות (ענין אורבנביץ, בעמ' 958). מטעמים של כיבוד הדדי של פסקי דין בין מדינות, יש לנקוט זהירות בטרם יוחלט שאין לסמוך על פסק דין זר, אולם מצד שני, אין מניעה כי לאחר בדיקה, יגיע הגורם המוסמך למסקנה כי אין בכוחו של פסק החוץ לשמש ראיה מינהלית בעלת עוצמה מספקת להוכחת אמיתות הקביעות הכלולות בו, בהתייחסו לשאר הראיות המינהליות המצויות בידיו. בנסיבות מקרה זה, לא ניתן לקבל את פסק הדין ההצהרתי מבולגריה כראיה חלוטה, או אפילו כראייה בעלת משקל, שכן מתברר כי הראיות עליהן נשען פסק הדין הינן אותן ראיות עצמן שהעותר הציג בפני המשיבים, ואשר נמצאו בלתי מהימנות ובלתי מספקות להוכחת טענותיו. משכך, אין בהצהרה זו של בית המשפט הבולגרי, המתבססת על מידע חלקי בלבד, כדי להעיד בפני עצמה על אמיתות טענות העותר בכל הקשור ליהדותו, והיא אינה מהווה ראייה בעלת משקל לנכונות טענותיו.

 

  • 24.          עוצמת הראיות המינהליות הקיימות בידי הרשות המוסמכת, התומכות במסקנה כי העותר הציג מצג כזב בדבר יהדותו, עומדת ביחס ישר לעוצמת זכותו הנפגעת, ויש בידיה הוכחה משכנעת לענין זה שאינה מותירה מקום לספקות סבירים (ענין סקבורצוב, פסקה 23; בג"צ 799/80 שללם נ' פקיד הרישוי לפי חוק כלי היריה, תש"ט-1949, פ"ד לו(1) 317, 328 (1981)).

 

  • 25.          מכל המקובץ עולה, כי המשיבים עמדו בנטל ההוכחה הכבד המוטל עליהם להראות באמצעות הראיות המינהליות שבידם כי העותר הציג פרטים כוזבים בדבר יהדותו, שעל יסודם קיבל את אזרחותו הישראלית מכח חוק השבות. משהוכח שאשרת העולה והאזרחות הישראלית הוענקו לו ולבני משפחתו על סמך מידע שקרי, הרי שההחלטה בדבר ביטול אשרת העולה והאזרחות של העותר נתקבלה כדין, במסגרת שיקול הדעת הרחב המסור בידי השר בנושא זה. די במסקנה זו כדי לדחות את העתירה.

 

           מעבר לנדרש, נדון גם בהיבט הצהרתו הכוזבת של העותר בנוגע לעברו הפלילי.

 

הצהרה כוזבת של העותר בנוגע לעברו הפלילי

 

  • 26.          החלטת שר הפנים לבטל את אזרחותו של העותר אינה מתבססת על עברו הפלילי, אף שהיא מצביעה עליו ומציינת את קיומו, ואת הסתרתו מעיני הרשויות בישראל. מעבר לנדרש יצויין, כי מן הבירור שערכה המדינה בעניינו של העותר עלה, כי הוא הורשע בעבר בבולגריה בעבירות פליליות, ונגזרו עליו שם ארבע שנות מאסר. זאת, בניגוד להצהרתו  בשנת 1991 בבואו לישראל, לפיה אין לו עבר פלילי כלשהו.

 

  • 27.          קיומו של עבר פלילי מהווה מידע רלוונטי וחשוב לצורך החלטת הרשות המוסמכת אם להעניק לאדם תעודת עולה ואזרחות ישראלית. אחד הסייגים למתן מעמד מכח חוק השבות הוא קיום עבר פלילי העלול לסכן את שלום הציבור (סעיף 2(ב)(3) לחוק השבות). בהסתרת העותר את עברו הפלילי, נמנע מהגורם המוסמך לבחון האם מדובר בעבר פלילי מן הסוג העלול לסכן את שלום הציבור, שאז ניתן שלא לאשר מלכתחילה את עלייתו של המבקש לישראל מטעמים של הגנה על אינטרס ציבורי מובהק. די בעצם הסתרת מידע זה כדי להוות "מצג כוזב" המצדיק שלילת האזרחות. כדברי השופט זמיר בנושא אחר, היפים גם לעניינו:

 

"הטעיית רשות מינהלית, בעקבות אי-גילוי מידע מהותי על-ידי אזרח המבקש לקבל רישיון או טובת הנאה אחרת, פוגעת קשה, לא רק ברשות, אלא גם בציבור. ברור שקיים אינטרס ציבורי למנוע הטעיה כזאת. קיים גם אינטרס ציבורי לשלול רישיון או טובת הנאה שניתנו על-ידי הרשות עקב הטעיה כזאת. לכן הטעיה כזאת, אם אין היא הטעיה של מה בכך, עשויה להצדיק החלטה של רשות מינהלית לשלול רישיון או טובת הנאה שנתנה, במיוחד כאשר יש יסוד להניח שלולא ההטעיה, הרשות לא היתה נותנת את הרשיון או טובת ההנאה" (בג"צ 164/97 קונטרם בע"מ נ' משרד האוצר, אגף המכס והמע"מ, פ"ד נב(1) 289, 336 (1998)).

 

 

           הסתרת מידע חיוני מפני הרשויות, הנדרש לצורך בחינת בקשה לעלייה ולאזרחות, מהווה עילה לשלילת אזרחות, ובכלל זה גם מידע בענין עבר פלילי של מבקש המעמד, אשר באי גילוי המידע שלל מהרשויות את האפשרות להעריך את השפעת העבר הפלילי על רכישת המעמד. על העותר היתה מוטלת חובה לגלות את כל הפרטים בנוגע לעברו הפלילי, עליו נשאל במפורש בטפסים שנדרש למלא בתמיכה לבקשת האזרחות. אי גילוי המידע הנדרש בענין זה הפך את הצהרת העותר בתמיכה לבקשתו לעלות לישראל להצהרה כוזבת. אין לקבל את הסברו של העותר לפיו הוא סבר כי מאחר שמדובר בהרשעות בבית משפט צבאי, אזי אין מדובר בעבר פלילי שחובה להצהיר עליו. ראוי להוסיף, כי בית משפט זה כבר פסק כי הוכחת עבר פלילי לענין סמכות לשלול אזרחות של מי שמסר מידע כוזב על עברו אינה חייבת בהכרח להתבסס אף על הרשעה בפלילים ממש, ויכולה היא להתבסס גם על ראיות מינהליות, והכוונה היא לכל סוגי הראיות וכל דרכי ההוכחה שרשות סבירה היתה רואה לייחס להן משקל, והיתה נכונה להסתמך עליהן לצורך קבלת החלטותיה (ענין נודלמן, פסקה 9; ענין מלבסקי, בעמ' 714-715; ענין מוצ'ניק, בעמ' 277; בג"צ 5067/02 גולייב נ' משרד הפנים, פסקה 4 (לא פורסם, 8.9.2003)).

 

  • 28.          בטרם סיום, ולמען הסר ספק, יצויין כי סעיף 11 לחוק האזרחות תוקן בחודש אוגוסט 2008 (חוק האזרחות (תיקון מס' 9), התשס"ח-2008, ס"ח מס' 2176, 810 (6.8.2008)), והתיקון נכנס לתוקפו מספר חודשים לאחר החלטתו הסופית של שר הפנים בענייננו בנושא שלילת אזרחותו של העותר. לפיכך, אין התיקון חל על ענייננו, משכל המהלכים והחלטות הרשות המוסמכת במסגרת סעיף 11 לחוק האזרחות התקבלו לפני כניסת התיקון לתוקפו.

 

סוף דבר

 

  • 29.          העותר השיג את מעמדו מכח שבות באמצעות מידע כוזב בדבר יהדותו. הראייה שהציג לענין זה נמצאה בלתי אמינה. מנגד, בידי המשיבים ראיות ממקורות אובייקטיביים שונים, העומדות בסתירה חזיתית למצג שהציג העותר בדבר זהותו היהודית. ראיות אלה הניחו יסוד למסקנה, כי העותר רימה את הרשויות באשר להשתייכותו לעם היהודי.

 

           חיזוק לאי אמינותו של העותר במצגו כלפי הרשויות ניתן גם בפרטים כוזבים עליהם הצהיר ביחס לעברו הפלילי.

 

  • 30.          החלטות הרשויות לשלול את מעמדו האזרחי של העותר בנסיבות אלה הן סבירות ומאוזנות, ויש להותירן על כנן ולא להתערב בהן.

 

           שלילת מעמדו האזרחי של העותר בישראל גוררת אחריה גם את שלילת מעמדם של בני משפחתו, שרכשו מעמד אזרחי מכוחו.

 

  • 31.          מאחר שהעותר ובני משפחתו שוהים בישראל זמן ניכר לאור השתלשלות ההליכים בענין זה, ראינו לאפשר לבני המשפחה אורכה של 3 חודשים לצורך התארגנות עד לעזיבתם את הארץ. על בני המשפחה לעזוב את ישראל, אפוא, לא יאוחר מיום 16.11.10.

 

           העתירה נדחית, בכפוף למתן אורכה לצורך התארגנות עד לעזיבת הארץ, כמפורט בפסקה 31 לעיל.

                                                                                       ש ו פ ט ת

 

השופטת ע' ארבל:

 

           אני מסכימה.

 

                                                                                      ש ו פ ט ת

 

 

השופט א' רובינשטיין:

 

           אני מסכים.

 

                                                                                      ש ו פ ט

 

           לפיכך הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת פרוקצ'יה.

 

           ניתן היום, ‏ו' באלול התש"ע (‏16.08.10).

 

 

ש ו פ ט ת                                ש ו פ ט ת                                    ש ו פ ט

 

 

דף הבית | פרופיל | תחומי עיסוק | קישורים | קריירה| מפת האתר|תקנון |צור קשר| עורך דין | לשון הרע I זכויות יוצרים I הוצאה לפועל I אינטרנט I פלילי I רישוי עסקים I משפחה I גירושין I נדל"ן I מקרקעין I חוזים I נזיקין I נוטריון I פשיטת רגל I תאונות דרכים I עבודה  I פיצויים I פיטורין I צוואה I תביעה ייצוגית I בג"ץ I רשלנות I גביית חובות I הוצל"פ I הסכם ממון I עורכי דין I פורטל משפטי I  תקשורת I דיני רשת | דף הבית | טפסים | הוצאה לפועל | קישורים | קריירה | English | תקנון | עו"ד | עורכי דין | צור קשר פורטל משפטי| תביעה ייצוגית I חוקים I מאמרים I בתי משפט I קבלה | עורך דין
Copyright © 2004 NOAM KURIS Law Offices and Mediation. All rights reserved.