פסקי דין

פלוני נ. משרד הפנים

השופט ח' מלצר:

1.       העותר הוא נתין מצרים, אשר נולד בחצי האי סיני, בתקופה שבה היה האזור בשליטת ישראל. לטענתו גם לאחר החזרת שטחי סיני למצרים הוא נותר בישראל ואף שימש כסייען לכוחות הביטחון. העותר ציין בעתירה שהגיש כי הוא נשוי לאזרחית ישראל (אשר אינה מצורפת כעותרת לעתירה) וביקש כי יוענק לו מעמד בישראל. עוד התבקש צו ביניים שימנע את גירושו למצרים, זאת נוכח הסכנה הנשקפת לחייו בשל פעילותו הנטענת כסייען של גורמי הביטחון בין השנים 2006-2000. בתאריך 21.12.2007 הוצא צו ארעי המונע גירושו של העותר מן הארץ ונתבקשה תגובה מקדמית של המשיבים לעתירה.

2.       מתגובתם המקדמית של המשיבים לעתירה עלה כי האישה שאותה תיאר העותר בעתירתו כאשתו, רשומה במרשם האוכלוסין כרווקה וכי היא מעולם לא הגישה בקשה לאיחוד משפחות עם העותר. עוד עלה מתגובת המשיבים כי העותר לא ביצע כל פניה מוקדמת לרשות מנהלית כלשהי ביחס לטענות המועלות בעתירתו. המשיבים הדגישו בתגובתם כי העותר לא הראה כל עילה להתערבות בית המשפט הגבוה לצדק. באשר לטענת המאוימות נאמר כי לא הוגשה כל פניה מסודרת מצד העותר להסדרת מעמדו מחמת מאוימות ולמעלה מן הנדרש – ציינו המשיבים כי מגורמי הביטחון נמסר כי אין כל אינדיקציות לביסוס טענתו זו.

3.       בעקבות תגובת המשיבים הנ"ל התבקש העותר להודיע האם הוא עומד על עתירתו והאם נרשמו נישואיו לאשתו הנטענת במרשם האוכלוסין. העותר עדכן כי נרשם כנשוי כמשרד הפנים ואף הגיש בקשה לאיחוד משפחות ואולם בקשה זו לא טופלה בשל כך שהתברר כי אין לו דרכון מצרי בר תוקף. העותר גם מסר כי פנה לועדת המאויימים וכן ליחידת הסיוע במשרד הביטחון, אך התשובה היתה כי הוא איננו מוכר להם. העותר מסר עם זאת כי הוא עומד על עתירתו.

          בהודעה מאוחרת יותר מטעם העותר הוא ביקש כי נורה למשרד הפנים להתיר לו לפתוח תיק איחוד משפחות, ועדכן כי התגרש מן האישה שעימה הוא היה נשוי קודם לכן, לדבריו, אך בישר שמאז הוא התחתן עם אזרחית ישראלית אחרת, המצויה בהריון. המשיבים התבקשו להגיב לבקשה זו של העותר וציינו כי אם העותר אכן התגרש מהאישה לה טען כי היה נשוי ונישא לאישה ישראלית אחרת, הרי שממילא עליו להגיש בקשה עדכנית לאיחוד משפחות ולפיכך עתירה זו התייתרה. המשיבים שבו וחזרו על עמדתם הכללית, שהובעה עוד בתגובתם המקדמית, כי העותר בכל מקרה לא מיצה הליכים ולכן דין העתירה להידחות על הסף.

4.       לאחר עיון בעתירה, בתגובתם המקדמית של המשיבים וכן בהודעות הנוספות מטעם העותר והמשיבים – מסקנתנו היא כי דין העתירה להידחות על הסף.

5.       העותר לא צירף לעתירתו העתקים מפניות שביצע, לגירסתו, למי מהמשיבים לפני שהגיש את עתירתו – בהקשר לנישואיו לאזרחית ישראל (ממנה התגרש כאמור, לדבריו) ובהקשר לטענת הסיכון שנשקף לחייו, היה ויגורש לסיני (מלבד אותו מכתב שצירף להודעתו מתאריך 20.4.2009 ובו מענה למכתב אחד ששלח לאחר הגשת העתירה). ממילא, הוא גם לא טוען כי בקשות ספציפיות שהגיש – נדחו.

בהודעתו האחרונה הוא מציין אמנם שפנה למשרד הפנים, אך לא מצרף כל העתק מהפנייה, וזאת על אף שניתנה לו הזדמנות לתקן, במובן זה, את הליקויים שנפלו בעתירתו.

הנה כי כן, אין כל ראיה שאכן פנה העותר למי מהרשויות המוסמכות טרם עתירתו ובכך יש משום פגם, המצדיק את דחיית עתירתו על הסף (ראו: בג"ץ 2421/94 אל-טללגה נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 2.5.1994); בג"ץ 3383/02 ינוקשוילי נ' מדינת ישראל - משרד הפנים (לא פורסם, 28.7.2002); בג"ץ 8774/06 שי נ' שר הפנים – משרד הפנים (לא פורסם, 29.10.2006)).

          כאן המקום לציין עוד כי פגם נוסף בעתירה, במתכונתה הנוכחית, הוא כי העותר לא צירף את מי שהיתה אשתו, לטענתו, בעת הגשת העתירה, כצד לעתירה, ואף עכשיו לא ביקש לצרף כצד לעתירה את מי שהיא אשתו הנוכחית, לדבריו.

טעם אחרון לדחיית העתירה הוא שינוי הנסיבות המשמעותי שחל – גירושיו הנטענים של העותר מאשתו הראשונה ונישואיו הנטענים לאזרחית הישראלית האחרת. בנסיבות אלה, ממילא נדרש העותר להגיש בקשה עדכנית לאיחוד משפחות, ואין כל טעם בהשארת עתירה זו, שאיננה רלבנטית עוד, תלויה ועומדת. נציין עוד כי אם יבקש העותר להשיג על החלטה (או על אי-החלטה) בעניינה של בקשה עדכנית, אם תוגש, הסמכות לכך תהיה מסורה לבית המשפט לעניינים מינהליים.

6.       נוכח כל האמור לעיל – העתירה נדחית על הסף. הצו הארעי שהוצא יעמוד בתוקפו עד לתאריך 3.10.2010 על מנת לאפשר לעותר להתארגן לשם הגשת בקשה עדכנית להסדרת מעמדו, אם יחפוץ בכך.

           ניתן היום, ב' באלול התש"ע (12.8.2010).