לשכת עורכי הדין בישראל

                        ע"י ב"כ עו"ד יצחקי                                    ידיד בית המשפט         המשך פסק - דין  

6.         בגין הנ"ל,  הגיש המשיב תביעה ע"ס 400,000 ₪ בגין פרסום לשון הרע. 

המערער טען שעשה את הפרסום בתום לב במהלך מילוי תפקידו כבא כוחו של בעל דין, תוך חזרה על מה שנפסק ופורסם על הרשעתו של המשיב בפסק דין בבית המשפט העליון, כאשר המשיב הוא ה"אני האחר" של חברת רם, על פיו יישק דבר והחלטותיו גרמו לסכסוך שנדון בבוררות.

כן טען כי דיני הראיות מתירים הצגת שאלות לעד לענין אופיו ומעשים דומים, כדי להראות שאינו ראוי לאמון בשל עבר פלילי, כאשר הבורר שאינו מחוייב לדין המהותי התיר את הצגת השאלות לעד.

כן טען שהדברים חוסים תחת הגנתו של סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק" או "חוק איסור לשון הרע").

7.         לענין זה, טען המשיב כי לא מדובר רק באיזכור של פסיקת ביהמ"ש העליון אלא יוחס למשיב מעמד של פושע בהווה ושסעיף 13(5) לחוק מקנה חסינות חלקית בלבד מפני תביעת לשון הרע ולא במקרה של פרקליט המפרסם דברי ביזוי ומטיח דברי עלבון הפוגעים בכבודו של אדם, ללא שיש בפגיעה צורך של ממש להליך המשפטי.

קל וחומר כאשר הפרסומים מופנים כלפי מי שאינו צד להליך ולא נטל בו חלק פעיל, ואין קשר בין הטענות בהליך הבוררות לבין הפרסומים.

דהיינו, עיקר המחלוקת בין הצדדים הינה ליישומו של סעיף 13(5) לחוק והאם הוא מקנה למערער חסינות מפני תביעת לשון הרע אם לאו.

המשך פסק הדין  I  חזור לעמוד האחרון בו ביקרת בפסק הדין I חזור לתחילת פסק דין