פסקי דין בנושא הרמת מסך סעיף 6 לחוק החברות

לשון הרע הגנת הפרטיות זכויות יוצרים עורכי דין עו"ד משרד עורך דין משרדים פרקליטים פרקליט


בית משפט השלום תל אביב-יפו

א 30885/06

בפני: שופטת אושרי פרוסט-פרנקל

התובעת: ע.ר יצחקי ובניו חברה לבנין ולעבודות ציב

נגד

הנתבעים: 1. אברהם זיסו
2. אברהם מיכאל

פסק דין

רקע ועובדות

התובעת הנה חברה העוסקת בין היתר, בעבודות קבלניות, פיתוח ושיפוצים.

הנתבעים הנם בעלי מניות בחלקים שווים ומנהליה של חברת ברהמס אורינטל פוד בע"מ, (להלן: "ברהמס"), אשר ניהלה את מסעדת "קוקויה" במרינה בהרצליה, (להלן: "המסעדה").
התביעה הוגשה בעילת הרמת המסך של חברת ברהמס וחיוב הנתבעים כמנהליה ביתרת חוב בסך 25,800 ₪ אשר נותרה בתיק הוצאה לפועל 8-05-89989-01. (להלן: "תיק ההוצל"פ").
כן עותרת התובעת, לחייב את נתבע 1 בעילה חוזית, לפיה, הזמנת העבודה הינה הזמנתו האישית, וברהמס כלל לא הייתה קשורה אליה.
בחודש מרץ 2005 התקינה התובעת ברחבת המסעדה שמשיות קבועות והניחה כבל חשמלי בהתאם להזמנה, אשר לטענתה בוצעה על ידי נתבע 1 ולטענתו, ההזמנה הינה מטעם חברת ברהמס.
נתבע 1 הינו גם בעל השליטה בחברת ש.ת מרינה בע"מ, המנהלת מסעדה בשם "שיפודי התקווה", במרינה בהרצליה בצמוד למסעדת "קוקויה", אשר נסגרה זה מכבר. גם למסעדה הותקנו שמשיות על ידי התובעת.
נתבע 1, אברהם זיסו מסר לתובעת ארבעה שיקים בסך כולל של 55,293 ₪, ואלה חוללו בשל הוראת ביטול.

התובעת פתחה כנגד הנתבים שני תיקי הוצאה לפועל. האחד מספרו 01-89979-05-8 והוא נפתח כנגד ברהמס והשני מספרו 01-89973-05-2 והוא נפתח כנגד ש.ת מרינה בשני התיקים הוטלו עיקולים על כספים בחברות האשראי, ויזה כ.א.ל וישראכרט (נספח א' לרשימת המסמכים של התובעת).
התובעת מבקשת להרים את מסך ההתאגדות של ברהמס כנגד הנתבעים ולחייבם בתשלום החוב לתובעת, מכוח היותם נושאי משרה אשר התנהגו בחוסר תום לב כלפי התובעת, תוך יצירת מצג שווא כי החוב ישולם למרות שבפועל נהפוך ההיפך מכך.
טענות התובעת:

בחודש מרץ 2005, היא התקינה, ברחבת מסעדת "קוקויה" במרינה בהרצליה אשר בבעלות ובהנהלת ברהמס, שמשיות קבועות והניחה כבל חשמל, לפי הזמנה בכתב מטעם נתבע 1, כנגד התחייבותו לשלם את התמורה הכספית אשר נקבעה בהזמנה.
התובעת לא הכירה באותה עת את חברת ברהמס אלא את הנתבע 1 בלבד, אשר ביצע את ההזמנה להתקנת השמשיות וכן מסר את השקים לתשלום. לבקשת נתבע 1 הוצאה החשבונית לחברת ברהמס.
לתשלום תמורת העבודה, מסר נתבע 1 לתובעת בחודש יוני 2005 שני שיקים משוכים על שם "ברהמס", בסכום החשבונית- 24,733.80 ₪, אשר זמני פירעונם לחודשים יולי ואוגוסט 2005.
נתבע 1 הזמין בנוסף, למסעדת "שיפודי התקווה" במרינה בהרצליה, אשר בבעלות חברת ש.ת מרינה בע"מ, עבודות של התקנת שמשיות והנחת כבל חשמל בסכום של 30,560 ₪.
לתובעת נמסרו 4 שקים על ידי נתבע 1 בסך כולל של 55,293 ₪, אשר חוללו כולם בשל הוראת ביטול שניתנה על ידי




נתבע 1 בטענה, שלא היה בחשבון הבנק כספים ועל מנת למנוע מהשקים לחזור ולגרום בסופו של דבר להגבלת החשבון.
בחודש ספטמבר 2005, שלח ב"כ התובעת לחברת ברהמס ולנתבע 1 באופן אישי מכתבי התראה בגין החוב. לאור זאת, פנה נתבע 1 אל ב"כ התובעת וביקש להגיע להסדר פריסת החוב הכולל, לתשלומים נוחים יותר שהחברות תוכלנה לעמוד בהם.
בניגוד להבטחתו, לא שלח הנתבע 1 שקים חלופיים במקום אלה שחוללו, ומשכך פנתה התובעת לגביית החוב בהליכים משפטיים, בשני תיקי הוצאה לפועל המפורטים לעיל. בשני התיקים הוטלו עיקולים על כספים בחברות האשראי, ויזה כ.א.ל וישראכרט (נספח א' לרשימת המסמכים של התובעת).
מייד לאחר ביצוע העיקולים בתיק נגד ש.ת מרינה, הגיע נתבע 1 למשרדי ב"כ התובעת והגיע להסדר תשלום מלוא החוב בתיק הוצל"פ 01-89973-05-2 נגד ש.ת מרינה בשלושה תשלומים. לפי תנאי ההסדר (נספח ח' לכתב התביעה), החייבת תשלם סך של 37,000 ₪ בשלושה תשלומים חודשיים שווים: סך של 10,000 ₪ במזומן ושני שקים על סך 13,500 ₪ כל שיק. בסעיף 2 להסדר נקבע כי "השקים יחתמו בערבות אישית של מנהל החברה, זיסו אברהם, אשר ידוע לו כי אם יחוללו השקים ייכנס כחייב נוסף לתיק ללא כל התראה".
באותה פגישה ציין נתבע 1 בפני ב"כ התובעת, כי בכוונת ברהמס להגיש התנגדות, במטרה למשוך זמן, שכן תוך שבועות ספורים, היא תשלם את החוב נשוא התיק.
עו"ד ענת וקסלבאום, אשר במשרדה נערך ונחתם ההסדר הצהירה (סעיף 12 לתצהירה), כי הנתבעים באמצעות עו"ד לוין הודו בפניה באותה פגישה כי כל מטרת ההתנגדות הייתה משיכת זמן.
חברת ברהמס הגישה בתיק ההוצאה לפועל, התנגדות כללית וסתמית במטרה למשוך את ההליכים ונתבע 2 כמנהלה, חתם על התצהיר. (נספח ט' לכתב התביעה). בנוסף, הגישה חברת ברהמס בקשה סתמית לביטול העיקולים שהוטלו בחברות האשראי, בטענה שאלה מפריעים לפעילות השוטפת, למרות שהמסעדה כלל לא פעלה.
ביום 10.1.05, התקיים דיון בהתנגדות שהגישה חברת ברהמס, בסיומה הודיע ב"כ ברהמס כי מטרת ההתנגדות למשוך זמן ומאחר והמסעדה נסגרה, אין ממי לגבות כסף ואין כלל נכונות לשלם את החוב. בדיון באותה התנגדות (בש"א 1833/05) נקבע על ידי כב' השופט מיכאל תמיר כי "קיימת טענה כללית שעניינה תמורה חלקי בלתי קצוב. מדובר בתביעה שטרית ועל כן, קיים צורך בטענת הגנה שטרית". בהיעדר טענת הגנה בהתייחס לשקים, דחה כב' השופט תמיר את הבקשה והורה על המשכת הליכי הוצאה לפועל מס' 01-899790-05-8 (נגד ברהמס).
מאחר והתובעת הטילה עיקולים לפני מתן אזהרה על כספי ברהמס בחברת האשראי ישראכארט, פנה ב"כ החברה ברהמס לב"כ התובעת בניסיון להסדיר את החוב.
לאחר משא ומתן הגיעו הצדדים להסכם, עליו חתם ב"כ ברהמס. נתבע 1 אמור היה לחתום כערב לקיום ההסכם, אך בפועל לא עשה כן. (נספח י"ב לכתב התביעה). עם זאת, הוא הודיע טלפונית לב"כ התובעת, כי ההסדר הינו בהתאם להבטחתו בפגישה אשר התקיימה ביניהם והחוב נשוא התובענה ישולם.
לטענת התובעת, ברהמס הפרה את החוזה כבר בתחילתו ולא שילמה אף לא תשלום אחד על חשבון ההסדר, מלבד כספים שהגיעו לתיק מעיקול אצל חברת ישראכארט בסך 12,785 ₪ ביום 5.3.06.
ברהמס התעלמה מדרישות התובעת לקיום ההסדר (נספח י"ג לכתב התביעה), ויתרת חובה לתובעת כפי שמופיע בתיק ההוצל"פ מגיע לסך של 25,800 ₪.
לגרסת התובעת, יש לחייב את הנתבעים בתשלום החוב של ברהמס לתובעת, מכוח היותם נושאי משרה אשר התנהגו בחוסר תום לב כלפי התובעת, תוך יצירת מצג שווא כי החוב ישולם למרות שבפועל נהגו ההיפך מכך. כמו כן, מחויבים הנתבעים בתשלום החוב מכוח הרמת מסך ומכוח שימוש במסך ההתאגדות של החברה להתחמק מתשלום החוב.
הנתבעים משכו שקים כנושאי משרה בחברה, כאשר ידעו במועד זה כי השקים לא יכובדו. הנתבעים הבטיחו כי החוב ישולם, אך הגישו בקשות סרק לבית המשפט, במטרה למשוך את זמן לצורך סיום פעילות החברה וסגירת המסעדה, תוך ידיעה כי כך התובעת לא תוכל לגבות את חובה, כפי שאכן קרה בפועל.
נתבע 1 מחויב בתשלום החוב מכוח התחייבותו האישית בכתב לשלם את התמורה בגין העבודות שביצעה התובעת כאמור באישור הצעת המחיר. (נספח א' 1 לכתב התביעה).
לחילופין, מחויבים הנתבעים בתשלום החוב מכוח עשיית עושר ולא במשפט. הם נהנו מהתקנת השמשיות על ידי התובעת, עשו בהם שימוש ואף הפכו אותם לרכושם וכל זאת מבלי לשלם את התמורה לתובעת.





טענות נתבע 1

נתבע 1 שימש כמנהל ברהמס, אשר ניהלה את מסעדת "קוקיה" במרינה בהרצליה ובכל הנוגע להתקשרות החוזית להזמנת השמשיות על ידי החברה, חלקו בהתקשרות היה מכוח תפקידו כאורגן החברה.
מעולם לא נקשר בינו, באופן אישי, לבין התובעת הסכם כלשהו והוא לא התחייב באופן אישי כלפי התובעת, ביחס לחובות חברה שבניהולו. הכל נעשה במסגרת הסכם ערבות שצורף כנספח ח' לכתב התביעה של התובעת.
העובדה שלא נחתם הסכם פשרה ביחס לחוב נשוא תביעה זו ואף הוגשה התנגדות לביצוע שטר, מחזקת את טענת הנתבע, כי לא התחייב אופן אישי כלפי התובעת.
התובעת, בחוסר תום לב ובניסיון להטעות ולהסוות את מהות ההתקשרות החוזית, שנערכה בינה לבין החברה בלבד, משרבבת את הנתבע, בטענותיה בדבר ההתקשרות החוזית, כאילו הוא היה זה שהתקשר עמה באופן אישי, בהסכם להזמנת השמשיות.
במועדים הרלבנטיים הוא שימש כמנהל ו/או בעל מניות בשתי חברות נפרדות, חברת ברהמס אורינטל פוד בע"מ וחברת ש.ת מרינה בע"מ, אשר הזמינו שמשיות אצל התובעת ושילמו עבורן, כל אחת בנפרד, בשקים שלהן ובהתאם הונפקו, לכל אחת מהחברות בנפרד, חשבוניות מתאימות.
לגרסתו, לא ברור לאיזו הזמנה מתייחסת הצעת המחיר שצורפה כנספח א/1 לכתב התביעה, להזמנה של חברת ש.ת מרינה בע"מ או להזמנה של חברת ברהמס אורינטל פוד בע"מ ואולם, בכל מקרה, לגרסתו, הצעת המחיר הייתה מיועדת למנהל החברה המזמינה וההזמנות בוצעו על ידי מנהלי החברות, מכוח תפקידם והיותם נושאי משרה בחברות וכך גם התשלום שבוצע על ידי החברות ואספקת המוצרים שבוצעה לידיהן.
גם החשבוניות, הונפקו על ידי התובעת, על שם חברה ולא על שם הנתבע וזאת, משום שההזמנה בוצעה על ידיה, לצרכי העסק שהפעילה בקניון ארנה.
ניסיונות התובעת לקשור את נתבע 1 באופן אישי להזמנת השמשיות, כמי שהזמינן באופן אישי, לצרכיו, הנו ניסיון סרק, חסר תום לב מצדה כיוון שלא הייתה לנתבע כל כוונה ליצור חבות אישית כלפי התובעת ואין נפקא מינה, אם החתימה ע"ג הצעת המחיר אינה נושאת את חותמת החברה.
השקים שנמסרו לתובעת, נמשכו על ידי החברות ולא על ידי הנתבע, והן אלה אשר ביטלו את השקים. לגבי שני השקים הרלוונטיים לתביעה דנן, הרי שהם בוטלו בשל ליקויים חמורים ואי התאמות שהתגלו בעבודות שביצעה התובעת, כפי שפורט בתצהירו של מר מיכאל אברהם. (נספח ט' לכתב התביעה).
הנתבע באופן אישי לא ביקש להגיע להסדר כלשהו עם התובעת. עם זאת לא הייתה כל מניעה לפרוע את השקים אשר נמשכו על ידי חברת ש.ת מרינה בע"מ, ובוטלו נוכח עבודה רשלנית שבוצעה כל ידי התובעת, וזאת, מרגע שתוקנו הליקויים על ידי התובעת. מכאן, שהנכונות להגיע להסדר עם התובעת, התמצתה בחובה של חברת ש.ת מרינה בע"מ בלבד. חובה של מרינה אכן הוסדר לבסוף בפריסה ל- 3 תשלומים בלבד.
לטענתו, לא הובטח לשלוח שיקים חלופיים, במקום אלה אשר נמשכו על ידי החברה. החברה סברה, כי התובעת אינה זכאית להיפרע בסכומי השקים בשל העבודה הרשלנית שביצעה.
לטענתו, התובעת הפרה את התחייבויותיה המפורשות ו/או מכללא כלפי החברה, לבצע את העבודות באיכות ו/או מחומרים מעולים ולבצע את ההתקנה בהתאם לדרישות שהוצגו לה ובטיב ובאיכות מעולים וכתוצאה מכך, נגרמו לחברה נזקים רבים ומשמעותיים.
השמשיות שהתקינה התובעת, הותקנו במיקום שונה מהמיקום המיועד להן וכתוצאה מכך, לא הושגה הצללה מספקת לשולחנות המסעדה שמוקמו בחוץ, שזו הייתה תכליתן היחידה. התובעת לא סידרה את מרצפות האבן המשתלבת לאחר התקנת השמשיות ואחת השמשיות אף נפלה לעבר שולחן סועדים וכמעט גרמה לאסון.
לטענתו, לא הסכים לערוב להסדר עם התובעת ועל כן לא חתם עליו.

כל טענות התובעת בעניין הרמת מסך ההתאגדות, נטענות בעלמא, ללא ביסוס וללא סימוכין. במעמד מסירת השקים לתובעת פעלה המסעדה במלוא המרץ, בפעילות כספית גבוהה ביותר.
טענות נתבע 2:

לטענת נתבע 2, אין לו כל קשר לחברת ש.ת מרינה ומעולם לא התחייב בשמה לדבר ובוודאי שחברת ש.ת מרינה אינה




יכולה להתחייב בשם חברת "ברהמס אוריינטל פוד בע"מ ו/או בשם נתבע 2.

כתב התביעה אינו מגלה כל עילה כנגדו, כל טענות החובות מתייחסות להתנהגות ו/או דברים שאמר נתבע 1.

טענות התובע לגבי הרמת מסך אינן מבוססות. במעמד מסירת ההמחאות המסעדה הייתה בשיא פעילותה תוך הכנסה כספית גבוהה ביותר.
ההמחאות חוללו מסיבת נ.ה.ב ולא א.כ.מ או מוגבל. דהיינו, בעת הפירעון היו כספים בחברה והיא לא נחשבה כחדלת פירעון, על אחת כמה וכמה במועד מסירת ההמחאות.
נתבע 2 ניהל את החברה כבעלים וכמנהל סביר, פעל בתום לב ובהגינות מול הספקים וכל טענת התובעת לעניין הרמת המסך הנן טוענות סרק, לא מבוססות ולא מפורטות. הנתבע השקיע בחברה עבודה וכסף רב במהלך כל תקופת פעילות החברה.
נתבע 2 לא ערב לחובות החברה כלפי התובעת ואינו חייב דבר לתובעת ככל שקיים חוב. אם הייתה נדרשת ערבות אישית, לא היה הנתבע רוכש את הציוד ככל שנרכש.
דיון

התובעת מבקשת להרים את מסך ההתאגדות של ברהמס ולחייב את הנתבעים כבעלי מניותיה, ביחד ולחוד, לשלם את חובות החברות, מכוח התנהגותם חסרת תום הלב של נושאי המשרה על פי סעיף 39 לחוק החוזים ולחילופין בגין עשיית עושר ולא במשפט. כן מבקשת התובעת לחייב את נתבע 1 בעילה חוזית, בהתאם לחתימתו על ההזמנה, לטענתה, באופן אישי.
הטענה להתחייבות חוזית אישית נגד נתבע 1

מעיון בנספח נספח א' 1 לכתב התביעה המתוקן עולה, כי המסמך מופנה ל"זיו" והחתימה הינה של נתבע 1 ללא חותמת החברות.
לטענת התובעת, נתבע 1 חב אישית חתם באופן אישי על ההזמנה מיום 14.4.04 (נספח א' 1 לכתב התביעה המתוקן), ללא ציון העובדה כי מדובר בחברה. הוא זה שהתקשר עם התובעת ולקח על עצמו אחריות אישית. הצעת המחיר מופנית לנתבע באופן אישי ("לכבוד זיו"). הנתבע אישר את ההצעה בכתב ידו והורה על ביצוע העבודות, תוך שהוא חותם באופן אישי ומציין את מספר הטלפון הסלולארי שלו, ללא חותמת חברה וללא ציון שמדובר בהזמנה של חברה.
מנהל התובעת, עזרא יצחקי, הצהיר כי הכיר את נתבע 1 בלבד ומולו בוצעה ההזמנה, העבודה והתשלום. לבקשת נתבע 1, הונפקה חשבונית ל"בארנצ' אוריינטל פוד", אשר לדברי נתבע 1, ניהלה את העסק (המסעדה). לאחר מכן הבין התובע, כי מדובר בחברת ברהמס, בה הנתבעים הינם בעלי מניות בחלקים שווים ומנהלים. התובע הוסיף, כי רק מתדפיס רשם החברות ומההתנגדות שהגישה ברהמס הבין כי גם נתבע 2 שימש כמנהל ובעל מניות.
עו"ד ענת וקסלבאום, הצהירה כי הנתבע 1 הגיע ביום 1.12.05 למשרדה שם חתם אישית כערב לביצוע הסדר החוב בעניין עיקול מיטלטלין במסעדת ש.ת. (מסעדת שיפודי התקווה) והבטיח כי התשלום של חברת ברהמס יבוצע במהרה. (סעיף 3-4 לתצהירה).
על ההסדר השני בעניין ברהמס מיום 29.1.06 לא חתם נתבע 1 אלא רק ב"כ ברהמס. עו"ד וקסלבאום הצהירה כי ברהמס הפרה את ההסכם כבר בתחילתו ולא שילמה אף לא תשלום אחד על חשבון ההסדר, מלבד כספים שהגיעו לתיק מעיקול אצל חברת ישראכרט בסך 12,785 ₪ ביום 5.3.06. (סעיף 16 לתצהירה).
לטענת התובעת, משחתם נתבע 1, בחתימתו האישית מבלי לציין כי חתימתו הינה בשם חברה, יש מקום להטיל עליו אחריות אישית, כאשר עולה מהמסמך, כי הוא התכוון להטיל עליו אחריות אישית. לטענתה, מנספח א' הנ"ל עולה כי הנתבע 1 הוא זה שלקח על עצמו אחריות אישית, הצעת המחיר מופנית אליו באופן אישי, הנתבע אישר את ההצעה בכתב ידו והורה על ביצוע העבודות.
"ההלכה היא, כי "משחתם מנהל חתימה אישית בלא ציון, שהוא חותם בשם החברה, יש מקום להטיל עליו אחריות אישית, רק אם מתוך עיון במסמך כולו עולה, כי הוא התכוון להטיל על עצמו אחריות אישית", וכי לא "בכל חוזה, בו נעדרת חותמת, יש להטיל אחריות אישית עלהמנהל" (כב' הנשיא שמגר, ע"א 271/85 עמליה אביטן נ דוד שלום ז'ק רג'ואן, 263).
לטענת נתבע 1, מר זיסו אברהם, הוא חתם על מסמך הזמנת השמשיות מיום 14.4.04, אך רק כדי לאשר, בשם החברות ומכוח היותו מנהל בהן, את קבלת הצעת המחיר ואין בחתימתו התחייבות אישית לשאת בעלות הקמת השמשיות שהיו מיועדות לשתי המסעדות. טענת התובעת כי לא הכירה את החברות היא טענה מופרכת ושקרית.



(סעיף 7 לתצהיר נתבע 1). בחקירתו השיב נתבע 1, כי כאשר פנה אל מר יצחקי, הציג עצמו "כזיו מחברת ש.ת. מרינה היות והוא מתקשר עם הקניון הבנתי שהוא מכיר מי זה". (עמוד 19 שורה 3-5 לפרוטוקול).
נתבע 1 נסמך על פסק הדין בבר"ע 3404/01 (י-ם) עוז אלומיניום בע"מ נ ציון סולטן, אתר נבו, עמ' 3:

"לפי הדין הקודם, ההרחבה של הוראות סעיף 99(ב) לפקודת החברות גם על חוזים והתחייבויות אחרות, סויגה בכך שלמרות החתימה העירומה של האורגנים על מסמך ההתקשרות, החברה בלבד תהא המחויבת, אם מהמסמך בכללותו ומנסיבות העסקה הכלליות, לא עולה כוונת המנהל ליטול על עצמו חבות אישית... הלכה זו באה להבחין בין מקרים אחרים, שבהם נעשה שימוש בשם משובש או מטעה של החברה.... בענייננו בולט למדי הדבר, כי ההזמנה נעשתה על-ידי המבקשת מס' 1 בלבד, כדי לפרסם עצמה במודעות בעיתון. שמה, שננקב בהזמנה, הנו השם הנכון וחתימת המבקש מס' 2 בשוליה נעשתה אך בתוקף מעמדו כאורגן וכנושא משרה בה. יוטעם, כי בפועל המשיב גם לא טען אחרת (למקרה שבו הוכח כי המנהל נטל על עצמו מחויבות אישית, ראו בע"א 271/85 אביטן נ' פירן - החברה לפיתוח ולהשקעות בע"מ, פ"ד מו(1) 257, 263 מול ד'-ה'). בנסיבות אלו, אף לפי הדין ששרר עובר לחקיקת חוק החברות, לא היה מקום לחייב את המבקש מס' 2 בחבות אישית, רק מכיוון שלא צירף את חותמת החברה לחתימתו.
מקל וחומר הם פני הדברים לפי חוק החברות החדש, שאין כלולה בו הרמת מסך סטטוטורית מיוחדת, כדוגמת סעיף 99(ב) לפקודה. לפי סעיף 6 לחוק, ניתן בתנאים מסוימים להרים את מסך ההתאגדות כלפי בעלי המניות. בכל הנוגע לנושא משרה בחברה, ניתן לעשות כן מכוח הוראות סעיפים 54(ב) ו6-(ג) לחוק. חיוב נושא המשרה בנסיבות שבהן נעשה בשם החברה שימוש מטעה או בלתי נאות, אמור אפוא לנבוע מהוראות הרמת המסך הקונקרטיות, כאשר תנאיהם מתמלאים, או לפי הוראות הדין הכללי: בין אם מכוח דיני החוזים, בין אם מכוח דיני הנזיקין ובין אם מכוח חריגה מהרשאה או שליחות נסתרת (א' פרוקצ'יה דיני חברות חדשים לישראל (תשמ"ט) 49-48; י' בהט חברות - החוק החדש והדין (תשנ"ט) 404-402). בנסיבות אלו, גם כאשר שם החברה ננקב באופן בלתי מדויק, אין להסיק אוטומטית יצירת חבות אישית של נושא המשרה. על אחת כמה וכמה, כאשר השימוש בשם החברה היה נכון, אולם בשולי החתימה לא הוספה החותמת בלבד. כיום, כפי גם המצב לפני חקיקתו של החוק, אמורה שאלת החבות האישית להיות מוכרעת על-פי הדין הכללי. ממכלול נסיבות העניין ומפרשנות הטקסט, ניתן ללמוד האם מלכתחילה הייתה כוונה ליצור חבות אישית של נושא המשרה".
פסק הדין הזה אינו דומה למקרה שבפני. שם, בנוסף לחתימה האישית של מנהל החברה, המסמך עליו דובר בפסק הדין הופנה לחברה. בתיק שבפניי, אין ציון ולו ברמז כי הצעת המחיר מופנית לחברה ולא לאדם פרטי.
לטענת התובעת, טענות נתבע 1 מתבססות על טענות בעל פה נגד מסמך בכתב. הנתבע לא להציג אסמכתא בכתב כי ההתקשרות הייתה עם חברה בע"מ. זיסו אברהם, אישר בחקירתו כי אין לו אסמכתא בכתב בה רשום כי ההתקשרות היא עם חברה, לראיה הוא יכול רק להציג את החשבוניות המופנות לחברות. (עמוד 19 שורות 15-16 לפרוטוקול). לטענת התובעת, אין המדובר בחברה מאחר והמילה בעירבון מוגבל, אינה מופיעה על גביהן.
"הוראת הסיפא (סעיף 80 לחוק הפרוצדורה האזרחית העותומני") אוסרת הבאת הוכחה בעל פה כנגד תוכנו של מסמך...אולם ניתן לטעון טענה כנגד התביעה לאמור "טענה על מה שנאמר אחרי עריכת המסמך. טענה כזו אינה מערערת על תוכנו של המסמך בזמן עשייתו, אלא מבקשת לסמוך על ההשלכה שיש להתרחשויות מאוחרות מן המסמך כנגד התביעה המבוססת עליו... אין מניעה להביא עדות בעל פה כנגד התביעה לאמור עדות שכזו אינה פוגעת במישרין בתוכנו של מסמך, אלא אך נוטלת ממנו כמות שהוא ומבלי לשנות את תוכנו את כוחו לשמש בסיס לחיוב המתבקש ממנו... (יעקב קדמי "על הראיות", חלק שלישי, עמודים 1317-1305 ).
בעניינו, נתבע 1, לא הביא כל ראיה כי אכן הציג עצמו כמנהל החברות ולא התקשר עם התובעת כאדם פרטי. נקבע כי: "מעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו ואין לו לכך הסבר סביר ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת כנגדו". (ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ מד (4)595)".
לטענת התובעת, מועד ההתקשרות הוא המועד הרלוונטי לזהות המתקשרים. מר יצחקי, עד לאחר ביצוע העבודות, לא ידע כי הוא מתקשר עם חברה בע"מ, רק לאחר ביצוע העבודות, הנפיקה התובעת חשבוניות מס, על שם החברות, לבקשת מר זיסו אברהם. (עמוד 12 שורות 4-9 לפרוטוקול). עם קבלת השקים, ידע שאלה נמשכו על ידי חברה בע"מ אשר נתבע 1 מנהלה. (עמוד 13 שורות 22-23 לפרוטוקול).





במסגרת ההליכים בתיק ההוצאה לפועל נגד ברהמס, בעניין השקים שמסרה ואשר חוללו, הגישה התובעת: "בקשה דחופה להטלת עיקולים לפני מסירת אזהרה" (נספח ד' לתצהיר נתבע 1), בצירוף תצהיר מנהל התובעת, מר עזרא יצחקי, אשר מתייחס לנתבעת כחברה בע"מ. לדוגמה: בסעיף 5 לתצהיר המצורף לבקשה, מציין מר יצחקי כי: "בחודש מרץ 2003, התקנו ברחבת המסעדה שמשיות קבועות והנחנו כבל חשמל, לפי הזמנתה של מנהל החייבת, מר זיו אברהם". ובסעיף 17 לתצהיר הנ"ל מציין מר יצחקי כי "יש להדגיש כי מדובר בחוב כולל גבוה (מעל 50,000 ₪), כאשר החייבת הנה חברה בע"מ ללא כל ערבות אישית". וכן, גם החשבוניות שהוצאו על ידי התובעת, הוצאו על שם החברה ולא על שם נתבע 1, זאת משום שלטענתו, ההזמנה בוצעה על ידי החברה, לצורכי המסעדה שהפעילה בקניון "ארנה". דהיינו, מנהל התובעת, התייחס לחברה כחייבת ולנתבע 1 כמנהלה, לאור העובדה, שפורטה בכתבי הטענות של התובעת, שהשקים שמסר נתבע 1 בדיעבד, בתמורה להזמנה שביצע מהתובעת, נמשכו מחשבון ברהמס, על ידו, כמנהלה. מכאן שטענת מר יצחקי לעניין החייבת בהוצאה לפועל, חברת ברהמס, אינם הופכים את ברהמס למזמינת העבודה.
אני מקבלת את גרסת התובעת כי קיימת התחייבות אישית של מי שהזמיןאת העבודה בחתימתו, נתבע 1, מבלי שמצוין ולו ברמז שמדובר בחברה. העובדה שבדיעבד, הוא ביקש, והתובעת על פי בקשתו, הנפיקה חשבוניות על שם החברה, אינה מעלה ו/או מורידה לעניין זה, כיוון שאכן, ההתחייבות נבחנת בעת הזמנתה ובעת ההזמנה הנתבע לבדו כאישיות משפטית עמד מול התובעת.
נתבע 1 חתם על הזמנת הסחורה בחתימתו האישית וללא ציון שמה של החברה, כמו כן גם הצעת המחיר ממוענת ישירות אל "זיו" ולא לחברה כלשהי, רק החשבוניות הוצאו על שם חברה, ומקובלת עליי טענת התובעת שרק לאחר בקשת הנתבע הוצאו החשבוניות על שם החברות.
דין התביעה נגד נתבע 1 להתקבל בעילה חוזית של התחייבותו האישית בהתאם להזמנה

הרמת המסך נגד הנתבעים

האם הוכח להנחת דעת בית המשפט, כי מצבה הכספי של החברה במועד הזמנת הסחורה ובפרט במועד מסירת השקים בחתימת הנתבעים, היה כה דחוק עד כי הנתבעות ידעו או היה עליהן לדעת, שהחברה לא תוכל לשלם את חובותיה. בנוסף, האם נתבע 1 חתם על ערבות אישית או הייתה בכוונתו לחתום על הסדר תשלום החוב מיום 29.1.06.
אישיותה המשפטית הנפרדת של החברה הנה עקרון בעל חשיבות מרובה בדיני התאגידים. "המשמעות האופרטיבית הראשונה של ההכרה באישיותה של החברה, היא שמרגע שמעבירים המשקיעים את משאביהם הכלכליים לישותה של החברה- מתנתק קשר הבעלות המקורי שהיה להם בנכסיהם... מוותרים הפרטים על זכויות הבעלות שלהם במשאבים הכלכליים, לטובתן של תביעות כנגד האישיות המשפטית של החברה" (א. חביב סגל, דיני החברות, לאחר חוק החברות החדש, כרך א', 23 (להלן: חביב סגל).
בין התאגיד לבעלי המניות קיים "מסך התאגדות", המפריד בין האישיות המשפטית הנפרדת של החברה לאישיות בעלי המניות.
נתבע 2 חתם כמנהל החברה על תצהיר ההתנגדות לבקשה לביטול העיקולים שהגישה חברת ברהמס, ולגביו יש לדון בעילה להרמת מסך מתוקף היותו מנהל:

הרמת מסך :

"התברר עם השנים, כי המסך אינו כה הרמטי וכי מצויים בסביבתו תחומים עמומים שבהם פועלים התאגיד ובעלי המניות בערבוביה, ונוצר מידי פעם הצורך, למען עשיית הצדק והעמדת דברים על דיוקם, להציץ מבעד לפרגוד ולהרים במידה זו או אחרת את המסך המפריד. אך, כמובן, אין לנהוג בדרך זו על דרך השגרה, שהרי אם כך נעשה, יתערער יסוד היסודות של תורת האישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד בתור שכזה" (ע"א 4606/90 מוברמן נ' תל מר בע"מ, פ"ד מו(5) 353, 361).
בעל עסק המושך שיקים ומוסרם לאחר יוצר בכך מצג כי ביכולת העסק לפרוע את השיקים (ראה המ' 377/94 (נצ) עו"ד גולדשטיין נ' עויסאת, דינים מחוזי כו(8), 713). בין אם מי שמסר את השיקים חתם באופן אישי על השיקים ובין אם לאו, די בכך שהינו בעל הידע הנוגע למצבה של החברה כדי להטיל עליו חובה להעמיד את הצד שכנגד על הסיכונים שהינו נוטל על עצמו.
בע"א 9183/99 פינגשטיין נ' חברת חברי המהפך מס' 1 (מחצבות) בע"מ, דינים עליון, סז 661, אליו מפנה בית משפט קמא, דחה בית המשפט את הטענה בדבר אחריותם האישית של המנהלים מהטעם כי מהתשתית הראייתית שהוצגה לא ניתן היה להסיק כי בלב המנהלים קינן חשש ממשי וקונקרטי שהחברה לא תעמוד בהתחייבויותיה (שם פסקה 9). עם זאת בית המשפט אינו שולל את האפשרות כי מקום שחשש כזה יקנן בלב המנהל, או מקום בו צפוי שהחשש יקנן



בליבו יהיה מקום להטלת אחריות אישית.

בהתאם לעדותה של עו"ד וקסלבאום, אשר לא נסתרה, הנתבעים הגישו בשם חברת ברהמס, התנגדות סתמית כדי לדחות את הקץ, כאשר ברור היה שבמועד הגשת ההתנגדות המסעדה נסגרה וכל מטרתה היה להספיק לקבל כספים מגורמים החייבים לה כספים ואפשרות להבריח נכסים ולא לשלם את החוב לתובעת שהיא נושה של החברה.
מחקירתו הנגדית של נתבע 1 עולה כי המסעדה נסגרה כבר בחודש נובמבר 2005 (עמוד 21 שורה 17 לפרוטוקול). וכי ההתנגדות הוגשה בדצמבר 2005, כחודש לאחר סגירת המסעדה.
בחקירתו הנגדית אישר נתבע 2 כי המסעדה נסגרה לקהל הרחב ביום 30.11.05, וכי בחודש דצמבר 2005 היא הייתה סגורה. לגרסתו, החברה הייתה פעילה אך המסעדה לא. המסעדה ניהלה משא ומתן עם גורמים על מנת להפעילה מחדש והחברה כגוף משפטי מתנהלת עד היום לתשלום לרשויות המס. (עמוד 25 שורה 11-13 לפרוטוקול). לטענת נתבע 2, במקרה זה לא נדרש לחתום ערבות אישית. (עמוד 26 שורה 3-4 לפרוטוקול).
התובעת הוכיחה כי הנתבעים חרגו ממסגרת האשראי המאושרת להם כפי שמופיע בדפי החשבון וכי חלק מהשקים חזו, טענת הנתבעים כי השקים חזרו מהסיבה של הוראת ביטול לא הוכחה על ידם.
הנתבעים נהגו בחוסר תום לב כלפי התובעת, לעניין תום הלב נקבע בע"א 10582 בן אבו נגד דלתות חמדיה בע"מ:

הרמת מסך כלפי בעלי מניות נעשתה "מנימוקים של עשיית צדק ויושר ושמירה על טובת הציבור, או כאשר החברה משמשת למעשי תרמית או עקיפת חוקים", וצויין כי התנהגות בלתי נאותה - השקולה כנגד תרמית - "היא זו אשר מטרתה ניצול עיקרון הפרדת האישויות שלא למטרות כלכליות מסחריות טהורות אלא כדין לזכות ביתרונות לא הוגנים להוותו של צד ג'...........
לצורך ענייננו, אדרש למשמעות המלים "בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן". ביטוי זה הופיע - בסרבול מה - פעמיים בסעיף 6, פעם אחת בהסמכה הכללית של בית המשפט להרים את מסך ההתאגדות, בין השאר (ס"ק ב') "אם בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן", ובפעם השניה, זו שבה עשה בית המשפט קמא שימוש בענייננו, בהקשר לנטילת סיכון הקביעה כי הרמת מסך ההתאגדות "במקרים חריגים ומטעמים מיוחדים" יכולה להעשות לפי ס"ק ג(2) כאשר "בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן", בתנאים שמנה החוק...... הרושם הוא, כי המחוקק בתשנ"ט הרחיב את הדוקטרינה של הרמת המסך מעבר להצעת החוק המקורית, בכך שקבע עילות פרטניות נוספות....
"בנסיבות העניין צודק ונכון" - "אכיפת החוזה היא בלתי צודקת בנסיבות העניין"

(1) הביטוי "בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן" מזכיר נוסח דומה בחוק קרוב, ואף הוא עניינו בתרופה לעת פגם, קרי ס' 3(4) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 (להלן: חוק החוזים (תרופות)), שלפיו לא יאכף חוזה אם האכיפה "היא בלתי צודקת בנסיבות הענין". גם באשר לזכות לביטול בהפרה לא יסודית נאמר שם (ס' 7(ב) לחוק החוזים (תרופות)) כי הזכות לא תקום "אם בנסיבות הענין היה ביטול החוזה בלתי צודק" (וראו גם ס' 18(ב) לחוק החוזים (תרופות)).
(2) לשון זו בחוק החוזים (תרופות) פורשה כבעלת מאפיינים אחדים, והם איזון אינטרסים בין הצדדים, מבחן העוול הנגרם, ההתנהגות, וכן גורם הזמן (ראו ג' שלו, דיני חוזים (מה' ב', תשנ"ה) ע' 534-531).
לצורך ענייננו, אדרש למשמעות המלים "בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן". ביטוי זה הופיע - בסרבול מה - פעמיים בסעיף 6, פעם אחת בהסמכה הכללית של בית המשפט להרים את מסך ההתאגדות, בין השאר (ס"ק ב') "אם בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן", ובפעם השניה, זו שבה עשה בית המשפט קמא שימוש בענייננו, בהקשר לנטילת סיכון הקביעה כי הרמת מסך ההתאגדות "במקרים חריגים ומטעמים מיוחדים" יכולה להעשות לפי ס"ק ג(2) כאשר "בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן", בתנאים שמנה החוק. יצויין כי הצעת החוק המקורית (ה"ח תשנ"ו, 2 עמ' 12 סעיף 8) לא כללה את הסרבול של כפל השימוש בצירוף "בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן", אלא הרמת המסך במקרים פרטניים הוצגה כמקרה פרטי של העקרון הכללי. הרושם הוא, כי המחוקק בתשנ"ט הרחיב את הדוקטרינה של הרמת המסך מעבר להצעת החוק המקורית, בכך שקבע עילות פרטניות נוספות.
(3) באשר למבחן הצדק, נאמר (ג' שלו, שם, 534). כי אינו "מבחן אטום-הרמטי"; ויש לבחון את ההתנהגות גם באספקט של תום לב. פרופ' שלו מבחינה בין מבחן תום הלב, ה"מתחקה אחר התנהגות הצדדים זה כלפי זה" ובין מבחן הצדק הבוחן "את האינטרסים



שלהם זה לעומת זה". עם זאת (ראו הע' 70 שם) ביטאו שופטים דעתם ברוח שונה. המשנה לנשיא ח' כהן בד"נ 21/80 ורטהיימר נ' הררי, פ"ד לה(3) 253, 279 השווה בין סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי) העוסק כזכור בתום-לב לסעיף 3(4) לחוק החוזים (תרופות); וכך גם דברי המשנה לנשיא בן-פורת בע"א 48/81 פומרנץ נ' ק.ד.ש. פ"ד לח(2) 813, 823, ודברי המחבר ז' צלטנר המצוטטים על-ידי פרופ' שלו (הע' 70). היטיב לבטא זאת, בעיני, השופט אנגלרד (ע"א 2686/99 אייזמן נ' קדמת עדן, פ"ד נה(5) 365, 379-378): "דעתי נוטה לכך, כי אף הוראות סעיפים 3(4) ו-4 סיפא לחוק התרופות אינן אלא החלה פרטנית של עקרון תום הלב". לענייננו, לדעתי - בכל הכבוד - גם אם המדובר בשני מבחנים, תשתיתם, קרי, חובת ההגינות, שהיא מושג בלתי נפרד מן הצדק, היא אחת. לענין הצדק ולענין תום הלב ראו גם א' ברק, פרשנות המשפט: פרשנות החוזה (2001) ע' 553: "תכליתו האוביקטיבית של כל חוזה היא במימוש עקרון הצדק". באנלוגיה, ברוח סעיף 61 (ב) לחוק החוזים (חלק כללי), נוכל לומר, "תכליתה האוביקטיבית של כל פעולה משפטית במשפט הפרטי היא במימוש עקרון הצדק" (ראו גם שם, ע' 613-612).
(4) בגדרי הרמת המסך סבורני עוד, כי שביל הצדק ושביל תום הלב מביאים אותנו בסופו של יום לאותה תכלית ולאותו יעד, שהרי המדובר בפעולות של בעלי מניות (או אורגנים) בחברה שבחרו בדרך התנהגות כלפי צד אחר העלולה לפגוע בו. עולה איפוא שאלת תום הלב, והיא גם מעוררת לענייננו, נוכח תורת האישיות המשפטית הנפרדת, שאלות של מאזן אינטרסים.
י"ג) הרמת המסך ותום לב

(1) לדעתי איפוא הביטוי "בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן", הן בכלליותו והן בנגזרות של "ניהול עסקי החברה שלא לטובת החברה" או "נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה" (כפי שקבע בית המשפט קמא במקרה דנן לגבי ס"ק ג(2)), והוא הדין לביטויים כמו "להונות או לקפח אדם" (כלשון ס"ק ג(1)) - עניינם, בסופו של יום, מקבילתו של תום הלב, שהוא עקרון "מלכותי" החופה על המשפט הפרטי הישראלי כולו (ראו הנשיא ברק ברע"א 6339/97 רוקר נ' סלומון, פ"ד נה(1) 199, המפנה גם לבג"ץ 1683/93 יבין פלסט נ' בית הדין הארצי לעבודה פ"ד מז(4) 702, 708); ראו גם ברק, פרשנות במשפט; פרשנות החוזה (2001 ע' 213).
(2) חוק החוזים (חלק כללי) קובע כידוע חובת תום לב במו"מ לקראת כריתתו של חוזה (ס' 12 (א)). הוא הדין לקיום חיוב הנובע מחוזה ושימוש בזכות הנובעת מחוזה (סעיף 39). סעיף 61 לחוק זה קובע "(א) הוראות חוק זה יחולו כשאין בחוק אחר הוראות מיוחדות לענין הנדון. (ב) הוראות חוק זה יחולו, ככל שהדבר מתאים לענין ובשינויים המחויבים, גם על פעולות משפטיות שאינן בבחינת חוזה ועל חיובים הנובעים מחוזה".
(3) יוזכר, כי כתוצאה מסעיף 61 (ב) הפך חוק החוזים (חלק כללי) ל"חוק חיובים כללי" (שלו, דיני חוזים ב' 21); "מצודתו פרושה... על כלל המערכת המשפטית בישראל"; ע"א 700/81 פז נ' פז, פ"ד לח(2) 736, 742; "דין החוזים הפך, באמצעות סעיף 61(ב) לחוק החוזים, לעוגן לעקרון תום הלב במשפט הישראל כולו" (שלו, שם, 43) דוקטרינה אשר "מלוא כל הארץ כבודה" (השופט חשין, רע"א 6339/97 רוקר נ' סלומון הנזכר, 250). לעניין האפשרות להחיל את חובת תום הלב מכוח חוק החוזים (חלק כללי) על דיני החברות, ראו הערת השופט (כתארו אז) ברק בע"א 817/90 קוסוי נ' בנק ל' פויכטונגר, פ"ד לח(3) 253, 285).
(י"ד) כבר נפסק לענין חובת תום הלב:

"...תום הלב אינו דורש כי האחד לא יתחשב באינטרס העצמי שלו... עקרון תום הלב קובע, כי השמירה על האינטרס העצמי צריכה להיות הוגנת ותוך התחשבות בציפיות מוצדקות ובהסתמכות ראויה של הצד השני. אדם לאדם - לא זאב ולא מלאך, אדם לאדם - אדם" (רע"א 6339/97 רוקר נ' סלומון, פ"ד נה(1) 199, 279, מפי הנשיא ברק).
.......

גם אם לא נקבע מסמרות חדשים לעניין זה, דומני שקו הגבול בהכרעה בדילמה זו צריך להיות ברור יותר. אכן, יש גבול שאסור על עסקים לעברו, ואם עברוהו יהיו לכך תוצאות משפטיות - והוא הפגיעה בזולת מתוך ידיעה שנעשית פגיעה, קרי, שלא בתום לב. על המתקשר לנהוג בזולת כפי שהיה רוצה שהזולת ינהג בו, אותו "דעלך סני לחברך לא תעביד", אותו "אדם לאדם - אדם". מצג של "עולם כמנהגו נוהג", וכגון ענייננו שלנו, שינויים בבעלות המניות בחברה והתדיינויות משפטיות שתוצאתן אינה מתיישבת עם המשך פעילות כפי שהיתה עד כה, המשך שימוש בסמכות של מי שכבר אינו בעל סמכות כך "שצד שלישי בעל תום לב, רשאי להניחו בחזקת מעשה כשר" (בג"ץ 397/67 ברגהיים נ' יו"ר ההוצל"פ תל-אביב, פ"ד כב(1) 533, 540-539, מפי השופט ויתקון), דומני שכגון אלה הם הקו המפריד בין ניהול עסקי כושל ורשלני, שעליו יש להצטער אך הוא לא יביא



להרמת מסך, לבין מה שיצדיק הרמת מסך , כי ניטל סיכון בלתי סביר על ידי החברה תוך חוסר תום לב (ראו גם ע"א 1371/90 דמתי נ' גנור, פ"ד מד(4) 847, 857, השופט בייסקי). (השופט רובינשטיין).
השופט ברק קבע בפסק דין זה כי:

"לשיטתי, חב המערער באחריות כלפי המשיבה מכוח סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, בקשר לחלקו במגעים לרכישת הסחורות מן המשיבה. החובה לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב חלה, כידוע, על כל אדם הנוטל חלק במגעים החוזיים. אין היא מוגבלת לצדדים העתידיים לחוזה (ראו, ד"נ 7/81 פנידר נ' קסטרו, פ"ד לז(4) 673; ע"א 487/88 חברה לפיתוח שכונות נ' עזבון המנוח עכאב (לא פורסם)). החובה לנהוג בתום לב חלה גם על מי שאינו אלא שלוחם של אחרים, כגון מנהל הפועל מטעם תאגיד. כמו כל אדם אחר, אף אורגן של תאגיד עשוי להתחייב באחריות אישית בגין ניהול משא ומתן שלא בתום לב (ע"א 148/82 גליק נ' ארמן ואח', פ"ד מה(3) 401; השוו, ע"א 10385/02 מכנס ואח' נ' ריג'נט השקעות בע"מ ואח', פ"ד נח(2) 53).
לעניין יחסי אמון בין התובעת לנתבעים, בהשלכה ממקרה חמדיה, גם בענייננו, ניתן לטעון, כי הגם שלא נוצרו יחסי אמון כתוצאה מיחסים מסחריים ארוכי טווח ובמשך שנים רבות, עדיין יחסי האמון נוצרו, במהלך המשא ומתן בין נציגי התובעת לנתבעים, כמנהלי ברהמס, אשר הבטיחו להגיע להסדר עם התובעת, לשלם את סכומי השקים אשר חוללו ונציגי התובעת, הסתמכו על ההסדר אשר הגיעו עם נתבע 1 לגבי מרינה ולכן, האמינו לנתבעים להבטחותיהם שיגיעו להסדר בעניין ברהמס וישלמו את חובותיה. בהמשך להבטחות אלה, "משכו" והאריכו הנתבעים, ללא צורך, את הליכי ההוצאה לפועל נגד ברהמס, תוך הבטחות לתובעת ולעו"ד וקסלבאום לתשלום מלוא התמורה. הנתבעים בהתנהגותם, גרמו לכך שהתובעת, "הקפיאה" לתקופת מה, את הליכי ההוצאה לפועל ולא גבתה את חובה מברהמס במועד, בנוסף, ברהמס לא עמדה בהסדר שנחתם על ידי ב"כ ברהמס ותנאיו הוסכמו בעל פה על ידי הנתבעים, לתשלום החובות. בכך הפרו את חובת תום הלב, המוטלת עליהם ובעצם הוליכו שולל את התובעת בהבטחותיהם.
על הנתבעים היה לדעת את כל הנתונים הקשורים למצב החברה. היה עליהם לדעת כי שיקים רבים לא כובדו על ידי הבנק הנמשך. למרות זאת המשיכו, למשוך שקים ולהציג מצג שווא שאלה יפרעו. התנהגות זו מהווה חוסר תום לב מובהק ובהפרת חובת הגילוי למצב החברה לאשורה.
וכדברי כבוד השופט רובינשטיין בע"א 10582/02 הנ"ל "אכן, בהרמת המסך יש לנקוט זהירות: היא תיעשה, כאשר, בין השאר, ננקט סיכון בלתי סביר באשר ליכולת החברה לפרוע את חובותיה. הסיכון הבלתי סביר לא חייב היה עד לתיקון מס' 3 להגיע לדרגה של כוונת הונאה או קיפוח (סעיף 6 (ג)(1) לחוק מתשנ"ט שהמחוקק ייחד לו קטגוריה משלו); ישנה דרגה נוספת שמתחת לכך במובן העסקי-המוסרי, והיא דרגת הסיכון הבלתי סביר, ואף אותה קבע המחוקק (ס"ק ג(2)); על ניהול החברה, לא כל שכן חברה משפחתית, חופה עקרון תום הלב, ועקרון זה אינו נשמר כאשר אין גילוי של העובדות כהוייתן בנסיבות המצדיקות זאת, כפי שצריך היה להיעשות".
הנתבעים, לא רק שמשכו שקים לפקודת התובעת אשר חוללו, אלא משכו את הליכי ההוצאה לפועל בהבטחות שווא.

מהמקובץ בפסק דיני זה עולה שיש לקבל את התביעה במלואה, להטיל אחריות אישית על נתבע 1 מתוקף חתימתו על מסמך ההזמנה באופן אישי בלי ציון שם חברה ו/או חותמת וכן יש לקבל את התביעה במלואה כנגד הנתבעים ולהרים את מסך ההתאגדות כנגדם מתוקף היותם מנהלים ובעל מניות בברהמס.
על הנתבעים לשלם את חוב החברות בשל יצירת המצג הרשלני, חוסר תום הלב ואי גילוי העובדות לאישורן.

טענת הנתבעים לגבי איכות העבודה

מר יצחקי העיד בפני כי טרם שהותקנו השמשיות, הוא הגיע לשתי המסעדות עם הנתבע 1. (עמוד 11 שורה 16-17 לפרוטוקול). ובאשר לפגמים בהתקנת השמשיות ענה כי הן תוקנו על ידי מנהל העבודה עם קבלת ההודעה על התקלה. (עמוד 15 שורה 18-19 לפרוטוקול).
לטענת נתבע 1 שני השקים הרלוונטיים לתביעה, בוטלו על ידי החברה לטענתה, בשל ליקויים חמורים ואי התאמות שהתגלו בעבודות שביצעה התובעת, התקנתן במרווחים שמנעו הצללה מלאה של רחבת הישיבה באופן שגרם מטרד והפרעה לסועדים. עוד טען הנתבע, כי התובעת לא סידרה את מרצפות האבן המשתלבת לאחר התקנת השמשיות ואחת השמשיות אף התעופפה לעבר שולחן סועדים וכעט גרמה לאסון. (עמוד 21 שורה 17 לפרוטוקול).
טענת הנתבעים כי ביטלו את השקים בשל ליקויים חמורים ואי התאמות שהתגלו בעבודות שביצעה התובעת, עלו לראשונה בתצהיר התנגדות לביצוע שטר של נתבע 2, טענה זו נדחתה על ידי השופט מיכאל תמיר והוא הורה להמשיך את הליכי ההוצאה לפועל. מעבר לטענה זו, לא הוצגה בפני כל ראיה או עדות כי העבודה אשר ביצעה התובעת לא הייתה ראויה וכי נשלח מסמך כלשהו לתובעת לעניין טיב העבודה ודרישה לתיקונים. מנהל התובעת מר עזרא יצחקי העיד בפני כי כל הליקויים שהיו תוקנו על ידו טרם משיכת השקים.
לאור המפורט בפסק דיני, אני מקבלת את התביעה במלואה.
 

הנתבעים, ביחד ולחוד, ישלמו לתובעת את מלוא סכום התביעה בסך 25,800 ₪ כשהם נושאים ריבית והצמדה כדין מיום 16.5.06 ועד יום התשלום בפועל.
כן ישלמו הנתבעים לתובעת הוצאותיה ובנוסף, שכ"ט בסך 3,500 ₪ בצירוף מע"מ.

ניתנה היום, י"א בסיון, תשס"ז (28/05/2007), במעמד הצדדים.



 


פסיקה נוספת בנושא הרמת מסך : 950 949 948 947 946 945 944 943 942 941 940

פסיקה נוספת בלשון הרע : 1000 999 998 997 996 995 994 993 992 991 990

עורך דין - אינדקס חוקים - לשירות עורכי דין ולשירות הציבור


חוק איסור לשון הרע , התשכ"ה-1965

חוק הגנת הפרטיות , התשמ"א-1981

חוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999

חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981

חוק הערבות , התשכ"ז-1967

חוק השכירות והשאילה , התשל"א-1971

חוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967

חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט 1979

חוק הרשויות המקומיות (בחירות), התשכ"ה-19651

חוק המחאת חיובים, התשכ"ט-1969

חוק ההתיישנות, התשי"ח-1958

חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 40), התשס"ח–2008

חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו

 

שון

עורך דין הוצאה לפועל עורך דין זכויות יוצרים עורך דין קניין רוחני עורך דין מקרקעין עורך דין נדל"ן עורכי דין הוצאה לפועל עורך דין גבייה עורך דין מיסים עורך דין מסים עורך דין דיני

 עבודה עורך דין ליטיגציה עורך דין פטנטים עורך דין סימני מסחר עורך דין מסחרי עורך דין חוזים עורך דין עתירות עורך דין מנהלי עורך דין ציבורי עו"ד עורך דין פלילי עורך דין בינלאומי עורך דין יוזמות עורך דין כלכלי עורך דין השקעות עורך דין תקשורת עורך דין בית משפט עורכי דין בתי משפט עורך דין נזיקיןעו"ד עורך דין רשלנות עורך דין תאונות דרכים עורך דין צווארן לבן עורך דין עסקאות עורך דין ארנונה עורך דין שיקים עורך דין ימאות עורך דין מושבים עורך דין חקלאות עורך דין תיירות עורך דין עובדים זרים עורך עו"עו"ד עו"ד ד דין היי טק עורכי דין אינטרנט עורך דין צווים זמניים עורכי דין צו זמני עורך דין עוולות מסחריות עורך דין לשון הרע עורך דין בג"צ עו"ד עורכי דין תכנון ובניה עורך דין הנפקות עורך דין משפחה עורכי דין גירושין עורך דין מזונות בתי משפט התנגדות חקירת יכולת איחוד תיקים עו"ד חובות גבייה גביה ערעור מחוזי ספר חוק סעיף סעיפים תקנה תקנות מדינה חבר כנסת שר ממשלה ראש שיער שרים עיתון עיתונות עיתוניםעו"ד מחר מכר עורך דין גירושין עורך דין עובדים זרים עורך דין הסכמים טפסים הוספת אתר רישום אתר עורך דין ליקויי בניה עורך דין קבלן אינדקס אתרים מחשבונים עו"ד משכנתא ביטוח לאומי תביעה בלעדיות עורך דין זכויות האדם עורך דין ביטוח

עובדות:
התובעת נקטה בהליכי תביעה בגין הפרת זכויות יוצרים בתוכנות מתוצרתה כאשר הנתבעים, ללא הרשאה, העתיקו והפיצו עותקים של תוכנות התובעת MS-DOS בגרסאות שונות, ו- WINDOWS בגרסאות שונות. כמו כן התובעת טענה כי הנתבעים סיפקו לרוכשי התוכנה רשיון מזויף של התוכנות ולא צורפו דיסקטים מקוריים של התוכנות וספרות עזר מקורית של התובעת.
הנתבעים טענו כי שיווקו את התוכנות של התובעת על פי רשיון שנרכש בתמורה מלאה ממפיצים מורשים של התובעת, והכחישו כי הרשיונות היו מזויפים. לחלופין טענו הנתבעים כי הרשיונות נחזים להיות מקוריים, בהיותם דומים לרשיונות שמפיצה התובעת, והם נקנו על ידי הנתבעים מחברת מ.צ.מ. (כ- 200 רשיונות) בתום לב, ובתנאי תקנת השוק.

בית המשפט מצא כי:
1. העדויות והראיות מעידות כי הרשיונות נרכשו על ידי הנתבעת בדרך מפוקפקת, שהיתה ברורה לכל הצדדים, וכי כל הצדדים לעיסקה היו ערים להיותם של הרשיונות פיקטיביים ובכל זאת בחרו ``לעצום עיניים``.

2. הרשיונות שנתפסו אצל הנתבעת היו מסוגים שאינם מופצים כלל על ידי התובעת והם שונים בצורתם ובתוכנם מן הרשיונות המקוריים.

3. ללא כל קשר לכך שהרשיונות מזויפים, עצם הפעולה של העתקת תוכנות התובעת בידי הנתבעת, ושיווק התוכנות המועתקות ללקוחות הנתבעת, מהווה הפרת זכות היוצרים של התובעת בתוכנות.
 
4. ``תקנת השוק`` אינה חלה על נכס המפר זכות יוצרים. לו היתה תקנת השוק חלה המשמעות כי אדם שרכש מוצרים המפרים פטנט, מדגם או זכות יוצרים, יוכל להמשיך ולהפיצם לאחרים, מכח ``תקנת השוק``. אך זה בפירוש אינו מצב דברים מבחינה משפטית.

5. אדם שרכש מוצר המפר זכות יוצרים, איננו יכול להמשיך ולהחזיק בו מכח ``תקנת השוק``, כיוון שבעל זכות היוצרים רשאי ליטול ממנו את הנכס המפר, אשר נחשב על פי הדין כרכושו של בעל זכות היוצרים
.בית-המשפט העליון פסק -א. (1) בשותפות המתייחסת למכלול נכסים, זכויות וחובות, אין שותף רשאי לדרוש חלוקת נכס אחד בלבד, אלא הוא רשאי לדרוש לפרק את השותפות ולקבל חלקו ביתרת הרכוש ארי תשלום חובות השותפות.(2) אין לחלק נכס אחד מתוך מכלול השותפות.(3) בחשבון הרכוש המשותף של בני-זוג, יובאו גם חובות כלליים ולאו דוקא הקשורים לנכס מסויים.(4) במקרה של שותפות כללית בנכסים אין לדרוש מאת אחד מבני-הזוג יותר מאשר להוכיח כי הוא חייב כספים ומהו סכום החוב, ואין לדרוש ממנו הוכחה מה מקור החוב.ב. (1) כפועל יוצא מהחזקה בדבר שותפות כללית בנכסים, קיימת חזקה בדבר אחריות משותפת לחובות שנעשו בדרך הרגילה על-ידי אחד מבני-הזוג בתקופת קיומה של השותפות.(2) כשנוצר קרע בין בני-הזוג, וכתוצאה מזה חדל להתקיים המצב של שיתוף והחזקה על רכוש משותף נסתרת, משתנה המצב גם לגבי החובות הנעשים מאז ואילך על-ידי כל אחד מבני-הזוג

 

הפוך לעמוד הבית

הוסף למועדפים

אינדקס טפסים ופסקי דין

צור קשר

פנייה במייל

מעורבות חברתית

שכר טירחה מינימלי

                              

גיורא מאור עפולה אלכס כהן תל אביב איתן עורכי דין תאונות דרכים פיצוי נזיקין נזקי גוף פיצויים

עורך דין הוצאה לפועל עורך דין זכויות יוצרים עורך דין קניין רוחני עורך דין מקרקעין עורך דין נדל"ן עורכי דין הוצאה לפועל עורך דין גבייה עורך דין מיסים עורך דין מסים עורך דין דיני

כמות מבקרים באתר :

Hit Counter

kurislaw עורך דין

עורך דין זכויות יוצרים עורך דין הוצאה לפועל עורך דין עורך דין לוחמני

 

ין ביעורך דין מיסים עורך דין זכויות יוצרים עורכי דין גבייה עורכי דין הוצאה לפועל עורכי דין מזונות עורכי דין תאונות דרכים עורכי דין משרד עריכת די

דף הבית | קישורים | קריירה| מפת האתר
עורכי דין נוספים | English | עורכי הדין | צור קשר
קישורים שימושיים-    | ChefMoz | MusicMoz  | Open-Site |  אינדקס חוקים
Copyright © 2004 NOAM KURIS Law Offices and Mediation. All rights reserved.